החורף סוף סוף הגיע לניו יורק מה שאומר שהעונה התיירותית די נגמרה והמסעדה עוברת לתרדמת חורף.

יש הרבה מאוד זמן פנוי וזמן פנוי צריך לנצל על מנת להבנות ולהתפתח בתור ברמן.
אפשר לטעום יין, אפשר לטעום ליקרים, קוניאק, ווסקי ואפשר לטעום בירה, אבל הכי כיף זה לערבב בינהם.
לאחרונה נמאס לי מהאספרסו מרטיני הישן והמוכר שאני מכין.
שוט אספרסו
1.5 וודקה וניל
0.5 בייליס
דאש פרנג'ליקו (ליקר אגוזים מעולה)

הנוסחה הישנה והמוכרת עובדת היטב, וגם אחרי שינויים מותאמי לקוח כמו בייליס בטעם קרמל, קלואה פרנץ' ונילה או דאש סמבוקה במקום הפרנג'ליקו עדיין הגיע הזמן למשהו שונה לגמרי.
מכאן נולד, בעזרתה יש ידידה טובה עם הרבה נסיון מאחורי הבר, ה-מרטיני 50 פולי קפה (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
במקום קוקטייל מסובך ועתיר מרכיבים המרטיני צומצם למשהו מינימליסטי אך משובח.
בשייקר:
50 פולי קפה (אפשר גם 40, העיקר שיש ממש הרבה)
3 מנות וודקה וניל
דאש פרנג'יליקו
דאש אמרטו
את הכל יש לנער חזק חזק עם מעט קרח יחסית ולסנן סינון כפול על מנת שכמה שפחות פולי קפה יגיעו לכוס.
הוודקה מקבלת טעם עדין של קפה וכל זאת מבלי להעמיס עליה. הפרנג'ליקו והאמרטו הם רק אופציה אבל לטעמי הם מוסיפים מימד נוסף לקוקטייל.

הקוקטייל הבא בתור הוא משהו שאני רוצה לעשות כבר הרבה זמן וקראתי עליו בחוברת מתכונים. יותר נכון מאז מאי האחרון שבו טעמתי לראשונה St Germain וגם כתבתי עליו.
Chimney Creek 2007, הסובניון בלאן הניו זילנדי שמוגש במסעדה בכוס, חבר ל-St Germain יחד עם כמה עלי נענע, מיץ ליים ומי סוכר ויצר מוחיטו עם גוון ניו זילנדי.
חופן עלי נענע
1 יין לבן
1 St Germain
0.5 מיץ ליים
0.5 מי סוכר
את הנענע יש למעוך בעדינות יחד עם הליים, להוסיף את שאר המרכיבים, קרח ונער מספר שניות ואת כל התכולה להעביר לכוס ללא סינון. לסגור עם סודה.
הטרופיות החמצמצה המאפיינת את הסובניון בלאן הניו זילנדי משתלבת עם הטרופיות המתוקה של הליקר בצורה מושלמת ויחד עם הנענע, הליים והמי סוכר יוצרים את הורסיה האחרונה שלי למוחיטו שלאט לאט תופס מקום של כבוד בפנתאון הקוקטיילים הקלאסיים.

בפעם הבאה שאני אכתוב על קוקטיילים יהיה מעורב בעניין יין אחר, הפעם אדום שלדעתי לא ממש ראוי לשתיה בפני עצמו אך עדיין ראוי לכבוד מינמלי. וכן, אני מדבר על הבוז'ולה נו-בוא. עוד שבועיים!

שבת בערב זו משמרת מאוד הזויה.

במנהטן אין ניו יורקים אמיתיים. כולם בחופש בהאמפטונס או בוורמונט או בהשד יודע איפה.
העיר מוצפת בתיירים לקראת השבוע האחרון של הקיץ והם מביאים איתם את כל הסטיות האלכוהוליות שלהם ואני כמובן חייב לציית. זו הפרנסה שלי.
הסטייה האלכוהולית הראשונה שבלטה מאוד אתמול היא רום וטוניק.
ברגע שמישהו מזמין דבר שלא הכנתי בעבר אני כמובן טועם. הטעם מזעזע.
המתיקות של הרום לא משתלבת כלל וכלל עם המרירות והעוקצנות של הטוניק וגם ספלאש מיץ ליים לא מצליח לסדר את זה. אני מאוד אשמח לדעת איפה ולמה התחיל הטרנד הזה כי לאט לאט המשקה תופס תאוצה ואני מוצא את עצמי מכין רום וטוניק יותר ויותר.
עוד בקשה אתמול על הבר, הפעם מגבר גבר אנגלי. אני כבר הייתי מוכן עם כוס בירה ביד מתכונן למזוג לו גינס מבקבוק או Pale Ale מהחבית, אבל הוא ביקש את אחד המשקאות הכי מתוקים ובחורתיים שאפשר.
מנה מידורי
מנה מליבו קוקוס
מנה מיץ אננס
הכל מנוער בשייקר ונמזג בהייבול עם קרח.
את האמת הייתי ממליץ על המשקה הזה לכל מי שעושה את צעדיו הראשונים בעולם האלכוהול ולכל מי שאוהב מתיקות מוגזמת וטרופית. מגבר בריטי לא הייתי מצפה, אבל כמו שכתבתי בעבר על לקוחות שמזמינים דברים מוזרים, לפעמים אני פה רק בשביל למזוג. אתה יודע מה טוב בשבילך.

לפעמים יוצא לי להכין קוקטייל קלאסי שאני אמור להכיר פשוט אף פעם לא יצא לי להכין אותו.
אתמול זה היה תורו של ה-Old Fashioned. קוקטייל קלאסי עם רכיבים פשוטים ע"ב ברבן. הלקוח שלי כנראה היה קנדי ולכן ביקש Canadian Club. ויסקי קנדי שטוח ומזעזע.
בכוס ערבוב מועכים תפוז, דובדבן וקוביית סוכר
2 מנות ברבן
לנער בחוזקה ולסנן לכוס (נחשו איזו?) עם קרח טרי. לקשט בדובדבן ותפוז.
הקוקטייל הוא הבסיס לקוקטייל יותר מפורסם שנקרא Mint Julep ולקוקטייל עוד יותר מפורסם, Whisky Sour.
תמיד יש פעם ראשונה.

יש מעט מאוד דברים שעושים לברמן טוב על הלב כמו להכין ללקוח משקה שהוא פשוט מתמוגג ממנו, עוד יותר אם אפשר גם לשלב אותו עם אוכל. ואם אפשר להכיר להם משהו חדש על הדרך, מה טוב.
זוג מבוגר התישב על הבר וביקש מרטיני שוקולד. סתם עוד זוג שרוצה משקה לפני ההצגה.
0.75 ליקר שוקולד גודייבה
1 ליקר קקאו
1.5 סטולי וניל
לנער לכוס מרטיני.
הם רגילים לגרסא אחרת לגמרי. ככה זה פה בארה"ב, לכל עיר יש את האפל מרטיני שלה, אספרסו מרטיני וגם מרטיני שוקולד שונה. הם מעדיפים את שלי.
מסתבר לשזוג יש קצת יותר זמן משהם חשבו ולכן הזמינו 12 צדפות מה-Raw Bar שלנו.
הצדפות מלוחות והמרטיני מתוק. שידכתי להם עם המנה כוס Muscadet, יין לבן מעמק הלואר שהמינרליות והחומציות שלו פשוט נולדו בשביל צדפות ושאר שרצים ממעמקי הים.
לאחר שהם נלחמו קצת עם השם המוזר ויצאו מהשוק שהם לא הולכים לשתות שרדונה, סובניון בלאן או פינו גריג'יו הם גילו ענב חדש.
בדיוק (יותר נכון גם) בשביל הדברים האלה אני אוהב להיות ברמן.

שנה שלמה חיכיתי לזה. מאז שפתחתי את הבלוג אני מחכה לכתוב על התערוכה ומצטער על כך שלא היה לי בלוג שנה שעברה.  תערוכת הברים 06 והמשך היום אחריה היו, ללא ספק, 24 השעות הכי כיפיות והזויות בחיי. ואני ממש לא רוצה להכנס פה לפרטים. תסמכו עלי.
עם הרבה צפייה הגעתי למרכז הכנסים ע"ש ג'וזף ג'ביץ (אל תשאלו אותי מי זה) וגיליתי שיחד עם התערוכת ברים יש גם תערוכת פלסטיק ענקית וכנס כלכלי כלשהו. התערוכה נערכה באולם יחסית קטן ועדיין יותר גדול מתערוכת אוטומוטור, רק לשם המחשה.
מצויד בכרטיס VIP שרכשתי במיטב כספי שלושה שבועות מראש, עליו מתנוסס בגאון   Bar Manager. אז מה אם אני לא רישמית מנהל הבר…
לאכזבתי גיליתי שהשנה רוב התערוכה מתרכזת במוצרים נלווים לבר ולאו דוקא באלכוהול וליקרים איכותיים כמו בשנה שעברה. היצוג של הבירות היה עלוב בלטיקה, הנציגה הרוסית החדשה בזירה ומייקלוב לייט וגרולש הותיקות.
טעמתי הרבה מאוד דברים, יותר נכון טעמתי כל מה שאני לא מכיר. הנה תיאור כמה שיותר ממצה ועם זאת כמה שיותר קצר על כל המיוחדים שבהם.
הערה קצרה: תמונות מהתערוכה אפשר לראות בפליקר החדש שפתחתי במיוחד בשביל זה. התמונות הן לפי סדר הופעה בפוסט.

Choya Ume Blanc
מכירים את חברת צ'ויה? ניתן למצוא אותם בכל חנויות האלכוהול עם שיכר השזיפים היפנים הנחמד שלהם על שלל גרסאותיו. בתערוכה הם הציגו את ( Ume (wu-meb, יין פירות לבן (בהגדרתם) שמיוצר מהפרי היפני האקזוטי.
"יין" נהדר, קליל ומתקתק. בהחלט יכול להחליף כל יין לבן אמיתי אחר בליווי לארוחה, בעיקר סושי כמובן.

The Spirit Of Liberty
עם שם שכזה, המוצר חייב להיות אמריקאי לא?
אז כן, מדובר על ליקר שמנת אמריקאי, להגדרתם הראשון. אני רק שאלתי אם סטארבאקס זו לא חברה אמריקאית, אבל מי אני לשפוט מסע פרסום שגוי.
ליקר שמנת בסגנון אייריש קרים, בסיס ברבן עם טעמי תפוח ודובדבנים. לא ליקר רע בכלל, אבל אני עדיין מעדיף בייליס. אולי הוא עדיף על כל החיקויים הזולים. הדבר הכי מיוחד בו זה שהוא מגיע בבקבוק בצורת פסל החירות.
לטענת החברה בליקר אין פחמימות והוא יכול להשתמר לתקופה ארוכה יותר מחבריו האירים בעיקר בזכות 18 אחוזי האלכוהול שבו.

Lichido
אני לא מבין למה השילוב של קוניאק וודקה כל כך פופולרי בכל הליקרים היוקרתיים הזרחניים, אבל הנה עוד אחד והוא לא רע בכלל. ליצ'ידו הוא ליקר ליצ'י, גויאבה ואפרסק לבן שמגיע בבקבוק עם שלושה צבעים שהיה יכול להיות באנג מעולה בשנות ה-60. גם הצבע הורוד של הליקר מעורר געגועים לתקופות יותר מיוחדות בהיסטוריה.

Alizee
אם כבר מדברים על ליקרים ע"ב וודקה וקוניאק אי אפשר שלא לעבור לאחד הראשונים בתחום, אליזה.
החברה יצאה עם טעם חדש, Wildberry, שמשום מה לא מעורבב עם קוניאק אלא רק וודקה. השינוי מאוד מורגש והליקר טעים בהרבה משאר חבריו המזעזעים לטעמי. נו שוין (תרגום לאלא מכם שלא מדברים יידיש, שיהיה).
הזמן קצר מדי בלהתעכב על דברים שאני לא אוהב. עוד משהו כדי שנשים כושיות שמנות מהדרום יוכלו לערבב עם ההנסי שלהן. מצטער שאני לא פוליטיקלי קורקט.

Tyku
ליקר יפני ע"ב סאקה, ברנדי וודקה. בקבוק יפייפה, צבע ירוק זרחני אבל עדיין מזמין לשתייה וטעמים מיוחדים. מעט מתקתק, עם סיומת סאקה שמסגירה מיד את מוצא הליקר. נהדר עם שתי קוביות קרח. אחד האהובים עלי בתערוכה.

Vayant
אחד הפוסטים הראשונים שלי היו על ה-Zen, ליקר תה ירוק. מסתבר שחברה הולנדית אהבה את הרעיון ויצרה ליקר צ'אי. התוצאה נהדרת. ליקר שמנת עם טעמים נהדרים של ציפורן, קינמון ואגוז מוסקט. 12.5 אחוז אלכוהול עדינים ונהדרים. אפילו קיבלתי בקבוקון מתנה אותו אני שותה ברגעים אלו. אני לא הייתי מערבב איתו כלום ולראייה אהבתי פחות את הפינה קולדה שהוטעמה בדוכן מאשר את הליקר הנקי.

Jekyll & Hyde
מקוריות משחקת תפקיד נרחב בזוג הליקרים המשלימים הללו. החל מהבקבוקים, דרך הצבעים, העובדה שהם צפים האחד על השני ומסתיים בטעמים המשלימים. ג'קיל הוא הליקר wild berries העדין והמתקתק, תפקידו לעדן את הייד, ליקר עשבוני שמזכיר רמזוטי.  שוט של ג'קיל שמעליו שכבה דקה של הייד בהחלט יכול להפך ללהיט מועדוני לא קטן, אבל בשביל אפשר פשוט להציף רמזוטי או יגר מעל ליקר מתקתק כלשהו. אבל תודו שהגימיק חמוד.

משפחת האורגנים
אמנם בשולחן מבודד בצד התערוכה אבל גם אליהם הגעתי. חברת Maison Jomere מייצרת וודקה, ג'ין רום וויסקי על טהרת האורגניות. שום דבר מיוחד לדבר עליו בתחום הטעמים, אבל אם לנחש ע"פ הכיוון שאליו זורמת תעשיית המזון בעיר, אלכוהול אורגני הולך להיות הדבר הבא. רק בגלל שבטוח תשאלו, הויסקי הוא בלנד של 3 מאלטים אורגניים.

La Certeza
טקילה חדשה בארה"ב ביבוא של ענקית האלכוהול מארי בריזרד. אני לא ממש איש של טקילה אבל אני חייב לציין את החלקות של הטקילה הזו על כל רמותיה השונות. לרוב רק הריח מעורר אמלי רפלקס הקאה, אבל לא בטקילה הזו. אולי מצאתי פיתרון לבעייתיות שיש לי עם טקילות? בשביל הפרוטוקול, הפעם האחרונה ששתיתי טקילה הייתה בתערוכה בשנה שעברה.

Pink 
הדוכן המרשים ביותר בתערוכה ללא ספק. פינק היא וודקה הולנדית מתובלת בקפאין וגואנרה. לא ממש מתאימה לשתייה נקיה נהדרת בקוקטיילים. הדבר הראשון שאמרתי בדוכן הוא שיש לי בקבוק בבר ושאין לי מושג מה לעשות איתו. מסתבר שמי שאמרתי לו את זה הוא המיקסולוג של החברה שהביא לי מחברת מתכונים מרשימה עם קוקטיילים  לכל מאורע שלפחות על הנייר נראים נהדר. האפל מרטיני שהוגש בדוכן היה נהדר.

Daily's Cocktails
כל מי שמכיר אותי יודע שאני חסיד נלהב של שימוש בחומרים טריים, אלכוהול איכותי והכנת הקוקטייל מול הלקוח.
לכן מוזר לי שמצאתי את עצמי כל פעם חוזר לדוכן הספציפי הזה וטועם קוקטיילים שמגיעים מקופסת קרטון.
לא ערבוב, לא סחיטה, לא מזיגה. פשוט לשפוך מהקופסא לתוך כוס עם קרח והופ, יש מרגריטה רימון, מוחיטו, קוסמופוליטן וכו'. חלילה לשימוש בבר, אבל למסיבות גדולות זה פתרון אידאלי ולא יקר. באמת טעים.
עכשיו תזכרו שאם אתם מספרים על זה למישהו יש לי את כתובת ה-IP שלכם!

זה ממש לא הכל, אבל אלה הדברים ששווה לכתוב עליהם.
הוודקות האיכותיות נשארו איכותיות (רוברטו קבאלי, XO), הליקרים המגניבים נשארו מגניבים (Margarita King, X Rated).

עוד כמה דברים על רגל אחת:
Krahn, ג'ין שהכין את המוחיטו הכי טעים שאי פעם טעמתי.
Stirings, מיקסים מוכנים ועיטורים מיוחדים לכוסות.
Cabana, קשאסה פרימיום. Leblon עדיין יותר טובה.

Oxygen Bar
לא יודע מי חשב על זה, אבל מגיע לו פרס נובל. חמצן בטעמים. ארומה תרפיה בבר. לא ראיתי את זה מאז טיול ללונדון בגיל 17, ואז הייתי צעיר מדי בשביל להכנס אז בשבילי זו התנסות ראשונה.
מיכלים קטנים שמזכירים בקבוקי נרגילה, בועות, וצינורות חמצן שעוברים מאחורי האוזניים אל תוך האף. עברתי טעם טעם והתלהבתי כמו שלא התלהבתי מאף משקה בתערוכה.

זהו פחות או יותר. את האמת ציפיתי ליותר אבל התערוכה הייתה מעט מצומצמת משנה שעברה. בנוסף לתערוכה נערכו גם תחרות קוקטיילים ותחרות פליירינג, סדנאות בירה וטקילה וגולת הכותרת של כל התערוכה ופוסט שיעלה בימים הקרובים, Finlandia Finishing School.