כבר התרגלתי לימים עסוקים ולימים בהם אני טועם עשרות יינות, רובם ללא כל סיבה או תכלית כי הפה שלי כבר עייף ואי אפשר לטעום יותר, אבל יש ימים שפשוט "אין ברירה" כמו שאומרים.
תכף תבינו.

היום היה אמור להתחיל בסדנת קלונים של פינו נואר עם היינן של Domaine Carneros, יקב מקרנרוס שבין היתר מכין מבעבעים בשיתוף עם לא אחר מאשר Tattinger.
עקב פרויקט קטנטן אך מעצבן שהבוס הפיל עלי לא יכולתי להגיע. לא נורא. המשך היום פיצה על כך.

בצהריים הצטרפתי לסדנת בורגונדי בהדרכתו של רוברט קאצ'ר, יבואן מבורגונדי שעובד רק כמעט רק עם מגדלים איתם הוא בקשר כבר שלושים שנים, מדריך, משקיע כסף ומלווה אותם כל בציר על מנת לשפר את איכותם. הטעימה באה להראות את החסרונות והיתרונות בבציר 2006.
היינות שנטעמו:

Domaine Marc Morey, Chassagne Montrachet 1er cru Les Chenevottes
Domaine Xavier Monnot Puligny Montrachet 1er cru Les Folatieres
Domaine Xavier Monnot Meursault 1er cru Les Charmes
Domaine Bertrand Ambroise Corton Charmelagne
Domaine Chauvenet Chopin Bourgogne Rouge
Domaine Xavier Monnot Volnay 1er cru Clos des Chenes
Domaine Bertrand Ambroise Nuits Saint Georges Vielles Vignes
Domaine Chauvenet Chopin Nuits Saint Georges 1er cru Aux Thorey
Domaine Claude Dugat Gevery-Chambertin
Domaine Serafin Gevery Chambertin Les Corbeaux
Domaine Jaye Gilles Echezeauc Grand Cru
Domaine Bertrand Ambroise Corton Grand Cru Le Rognet

גם אם לא קראתם את הרשימה, תסמכו עלי. טעימות בכזו רמה ועוד עם הדרכה פשוט לא קיימות!

משם ממהרים לעבודה, שם מהר לפני תחילת המשמרת טועמים קברנה סובניון של Honig מנאפה. יקב משפחתי שמייצר רק קברנה סובניון וסובניון בלאן שמבטיח שגם עוד 50 שנים הם ייצרו רק יינות מקברנה סובניון וסובניון בלאן.
לפעמים מגיע שולחן שמבקש יין או שמפניה באמת יקרים או מיוחדים אבל על שולחן כמו השולחן הבא לא שמעתי ולא ראיתי מעולם.
הם ביקשו שאני אגש לשולחן ושאלו כמה שאלות על השמפניות. כיוונתי אותם לשמפניה שלדעתי מהווה תמורה מעולה לכסף, Tattinger Comte de Champagne Blanc de Blanc 1998.
ואז התחיל הבלגן. בזה אחר זה הם המשיכו (בסדר כרונולוגי) לשתות:

George de Latour Cabernet Sauvignon "BV", Napa Valley 1987
Piper Heidsieck "Rare" 1999
Perrier Jouet Fleur de Champagne Rose 1999
Domaine Clape, Cornas 2003
Dom Perignon Rose 1996

הדום פריניון היה לקינוח, כבר לא היה להם אוכל על השולחן והם ביקשו את השמפניה עם החשבון.
שולחן אחד, שבעה אנשים, חשבון של 4000 דולר. בגלל שאני הסומלייה אני חייב לוודא את תקינות היין לפני שאני ניגש בחזרה לשולחן, אז טעמתי את כולם. איך לומר? כולם היו תקינים. וטעימים. כל כך טעימים.

בגלל השולחן הזה הייתי צריך להשאר עד חצות במסעדה, אחרי הכל הם הוציאו 4000 דולר אז צריך להגיד יפה תודה, שלום וללחוץ להם את היד.
משם מיהרתי לבר היין הכי מגניב והכי לא פלצני במנהטן, Terroir, לאירוע השקה מצומצם של בציר 2007 של לואי  ז'דו.
אני לא נמנה עם חסידי היקב אבל אם מזמינים אותי לטעימה סגורה לתעשייה ועוד במזיגה חופשית אני לא הולך לסרב.
בציר 2007 לא ממש מעניין (דוקא הקרו-אים מבוז'ולה מצוינים), הקורטון מ-1995 ערב לחיכי מאוד והיה היין הראשון כל היום שמצא את דרכו לבטני ולא למרקקה. לא רע בהתחשב שהתחלתי לטעום בשלוש בצהריים.

הלוואי וכל יום חמישי יהיה ככה!

חגיגות יום ההולדת התחילו!
אמנם עוד שבועיים עד שימלאו לי 25 סתוים אבל אני מאלה שאוהבים להתחיל לחגוג הרבה לפני והרבה אחרי.
הרבה יינות מחכים בתור להפתח לכבוד יום ההולדת שלי, משלל אזורים ושלל בצירים וספציפית הדומינוס 1994 מחכה יותר משנה. כלומר עוד לפני שהייתי בן 24 וזה די הרבה זמן.

אין לי בעיית סבלנות כשזה מגיע ליינות. השיטה האמריקאית של לפתוח יינות הרבה לפני שהם מוכנים לא ממש תפסה אצלי ואני נשאר נאמן למקורות האירופאים שלי ואפילו שולח אימייל ליקב עצמו כדי לשאול אם היין מוכן לשתייה. אחרי הכל אני מוציא די הרבה כסף ואין מקום לאכזבות עם יינות שעולים כל כך הרבה.
אין מקום לאכזבות אמרתי? גם כן מקצוע מצאתי לעצמי…
כל חובב בורגונדי יודע להגיד ש-4 מתוך 5 יינות כנראה לא יטעמו כמו שציפינו, אבל זה חלק מהיופי בעולם היין לא?

בציר 1994 הוא הראשון שיוצר כולו אך ורק ע"י תאגיד דומינוס של כריסטיאן מואיקס.
כרם נאפנוק זכה לראות באותה שנה את זמן הגידול הארוך ביותר מאז שכריסטיאן השתלט על היקב בשנת 1982, 186 ימים.
72 אחוזים קברנה סובניון, 12 מרלו, 11 קברנה פרנק ו-5 אחוזים פטי ורדו שיושנו 16 חודשים בחביות אלון צרפתי אשר מתוכן 40% היו חדשות.
לא ממש ויניפיקציה קליפורנית טיפוסית וטוב שכך.

חשוב לציין שלפני שפתחתי את הבקבוק היחיד של בציר 1994 שברשותי טעמתי את בציר 2000 אותו אני מוכר במסעדה ואת בציר 2005 החדש אותו טעמתי כאשר נבחרת של בכירים בתעשיה כמו היין של לואי רודרר אסטייט מקליפורניה ומנהלת השיווק של דומינוס יחד עם עוד רבים וטובים אכלו ארוחת ערב במסעדה ביום שישי לאחר יום ארוך בתערוכת היין הקליפורני הנערכה בספ"ש האחרון בניו יורק. לצערי לתערוכה לא הצלחתי להגיע עקב העבודה והלימודים אבל גם ככה כל מה שאני רוצה לטעום מגיע אלי למסעדה ובשעות שנוחות לי, אז למה לטרוח?

לדוגמא, מייקל מונדבי בכבודו ובעצמו התקשר אלי להתנצל על כך שהוא בעיר ושהוא לא בא אישית לתת לי לטעום את היין החדש שלו, M, המיוצר מאותם כרמי קברנה סובניון מהם עושים אופוס 1 ועברו אליו לאחר מות אביו.
רק 2100 בקבוקים יוצרו ושלושה מהם בדרך אלי, יום הולדת שמח לי! (כאמור רק עוד שבועיים, אבל אף פעם לא מוקדם מדי למתנות).

האוכל כבר מוכן, כוסות הרידל נקיות ומפושלות ומחכות ליין. כנ"ל הדיקנטר.
והיין? תשאלו איך היין?
ביצים סרוחות, גרב אחרי מסע כומתה, כלב רטוב, איך שלא תרצו לקרוא לזה. אני קורא לזה קורקי.
לעזאזל!

היום האדום שוב הגיע.
יום שגבר אמריקאי לא ישכח לעולם (יותר נכון לא יתנו לו לשכוח) אם הוא לא יביא לאהובתו פרחים, שוקולד ושאר דברים בלתי שימושיים בעליל. אני מוכן להתערב שמחר בלילה יותר גברים ישנו על הספה בסלון מאשר עם אהובתם במיטה.
כשירות לציבור אני מביא לפניכם מבחר קוקטיילים אדומים ומתוקים לכבוד הולנטיינס דיי.
חשוב לציין שהקוקטיילים הם לא פרי יצירתי וכולם לקוחים מספרים, אתרי אינטרנט וכו', חוץ מאחד.
נתחיל מהמסובך ביותר והקוקטייל שנתן לי את הרעיון לפוסט הזה. את הקוקטייל ראיתי אתמול בערב במהלך תוכנית הלילה של קונאן אובריאן ומאוד נהניתי מהחדשנות שבו.
קחו אויר, יוצאים לדרך.
מרטיני פטל רומנטי:
מקשטים כוס מרטיני עם כתר סוכר ופטל. פשוט מועכים מעט פטל טרי בצלחת עם סוכר ועושים כתר לכוס.
לוקחים מחית פטל עם כפית, רצוי לנסות לתת למחית צורה של לב ומניחים בצלוחית עם חומץ (כן כן, חומץ). החומץ יקשה את המחית (כמו ביצה שלוקה, או עלומה, או איך שלא מכינים Egg's Benedict) ואת מה שיצא מניחים בתחתית הכוס מרטיני.
לוקחים צמר גפן מתוק, כמו שיש בלונה פארק, ושמים בכוס. אפשר להשיג היום צמר גפן מתוק וצבעוני בכל סופרמרקט.
עכשיו לאלכוהול:
2 אאונץ וודקה פטל
1 אאונץ מי ורדים
0.5 אאונץ מי סוכר וניל. כמו מי סוכר רגילים, רק עם סוכר וניל.
את הכל מנערים חזק חזק ומסננים לכוס מרטיני. הצמר גפן מתוק אמור להתמוסס ולהעלם כמעט לגמרי.
פצצת סוכר, אבל ממש טעים!הקשר הרומנטי שבין שמפניה ותותים הוא נצחי, לא משנה עד כמה הם לא מתאימים מבחינה התאמת יין לאוכל.
אין צורך להשתמש בשמפניה אמיתית כמובן, כל מבעבע מאיכות סבירה יעשה את העבודה.
תות שמפיין או בשמו המקורי: תות אנך אמור
בכוס שמפנייה
חצי תות
1 אאונץ וודקה וניל
0.5 מונין תות
יין מבעבע עד הסוף.
קלאסי, טעים ועולה לראש במהירות מסחררת.

אומרים שאהבה היא אושר שטומן בתוכו כאב. אני חושב שהמרטיני הבא עונה בדיוק על ההגדרה הזו.
לקוקטייל אין שם, תרגישו חופשיים להציע.
1 אאונץ אפטר שוק קינמון
1 אאונץ ליקר תפוח אדום (באד אפל וכו')
1 אאונץ מיץ חמוציות (קרנברי)
ספלאש ליקר Y אדום
את הכל יש לנער בשייקר ולסנן לכוס מרטיני מקוררת. לקשט עם מקל קינמון או פלפל חריף.

הקוקטייל הבא הוא לא אדום וגם הפרי לא ממש רומנטי, אבל המצאתי אותו ביום שבת בערב ובאותה משמרת נגמרו לי כל המרכיבים לקוקטייל. אז כנראה שהוא מוצלח.
מרטיני אגס:
1.5 וודקה אגסים (אבסולוט או גריי גוס)
1 ליקר אגסים. אני משתמש ב-Mathilde Poire הסופר איכותי.
0.75 מיץ ליים
0.5 מיץ אננס
לנער חזק חזק בשייקר עד שרואים שהמיץ אננס יצר קצף לבן יפה בשייקר (לכן חשוב להשתמש בשייקר בוסטון או שייקר שקוף) ולסנן לכוס מרטיני מקוררת. לקשט באגס או בדובדבן.

לכל מי ששונא את ולנטיינ'ס דיי (שזה רובנו אני מקווה) יש את האלטרנטיבה, Ballentine's Day ע"ש הוויסקי הסקוטי המפורסם. אפשר לשתות נקי, בצ'ייסר, עם קרח או בקוקטייל האדום הבא:
1 וויסקי
1 אמרטו
1 מיץ ליים
0.5 גרנדין
לנער ולסנן להייבול עם קרח. לקשט בדובדבן, גבעול נענע ופלח תפוז.

לא משנה אם יש או אין לכם אהבה מחר, תמשיכו לשתות!
Beer – Helping ugly people get laid from the begging of time
Vodka – Connceting people

לפעמים, אני חושב קצת קדימה על הבלוג.
אני מסיים לכתוב פוסט ואני באמת לא יודע מתי ועל מה יהיה הפוסט הבא. לפעמים יש לי "פוסט בקנה" ואז אני פשוט כותב עליו, אבל הרבה יותר כיף לכתוב פוסט על משהו שכאילו "נופל" עליך במתנה.
היום זה בדיוק היום לכתוב פוסט שכזה. ונתחיל…
הגעתי הבוקר לעבודה, כמו כל יום רביעי על מנת לקבל את כל המשלוחים שהזמנו אתמול ושלשום. בקיץ זה יכול להגיע לעשרות ארגזים יין, בירה ושאר אלכוהול אבל בחורף העסק נחלש ואיתו גם כמות ההזמנות.
יצאתי מהעבודה יחסית מוקדם והחלטתי לפנק את עצמי בסטייק עסיסי במסעדת
Landmark.
המיוחד במסעדה הזו זה שאין לה תפריט של יינות בכוס. הבעלים חושב שיין צריך ללוות כל ארוחה באשר היא ולכן התפריט מכיל אך ורק בקבוקים במחיר מעט יותר גבוה ממחיר חנות.
לדוגמא, בקבוק אמרונה 2001 שאני גובה עליו 120 דולר, נמכר בלנדמרק במחיר שאין לי דרך להתחרות איתו, רק 68 דולר.
ככל שהבקבוק יותר יקר, כך המחיר שלו נראה יותר הגיוני. לא שאני יכול לשלם 1500 דולר על פטרוס 1995, אבל זה לא כזה יקר בסופו של יום.
כל הדרך למסעדה חלמתי על חצי בקבוק של מייקלה קיראלו ברולו 2001. 28 דולר לחצי בקבוק ברולו זה בדיחה. כבר פעם שלישית ברציפות שאני מגיע לשם והיין אזל, אבל זה לא ששאר האופציות גרועות.
אני לא מתכוון להוציא 125 דולר על חצי בקבוק של בורגון אדום, גם אם הוא גרנד קרו. גם לא על אופוס1 2003. חשבתי לחזור לאמרונה המוכר והאהוב, 36 דולר. לבסוף בחרתי בסיינט אסטף שעלה 22 דולר והיה שווה קצת פחות מכך. אבל בכל זאת, כולה יין להוריד את הסטייק של הצהריים.
לידי ישבה אישה מבוגרת ששתתה חצי בקבוק של ריזלינג אלזסי, מהצד השני שלי יושבת קבוצת אנשי עסקים ושותה
Barne Cantenc 1996 שעולה "רק" 100 דולר. לא הרבה כסף בהתחשב בתמורה. תענוג. מסעדה גאונית. יש לציין שפה חגגתי את יום ההולדת שלי עם לא פחות מ-11 בקבוקי יין שהתחלקו בין 7 אנשים.
כל הדרך לשם חשבתי על הפוסט שאני בטח אכתוב, והנה אני כותב. אבל לא כאן נמצא הפוסט "שנפל" עלי. זה הגיע אחרי הארוחה.

 

בקומה השניה של ה-Time Warner Center, פיסת הנדל"ן היקרה ביותר במנהטן, פתחו בית מתקפל. תחשבו על קובייה גדולה שכשהיא נפתחת פאה אחת היא מיטה, השניה סלון, ספרייה, מטבח ובאמצע שולחן אוכל קטן.
הבית המתקפל הובא לשם בחסות חברה הקפה
"Illy" ובדיוק התחילה שם סדנא. כחובב קפה וכשאחד שיודע עד כמה מסובך למצוא אספרסו ראוי בניו יורק מיד התישבתי והתכוננתי לשמוע הרצאה וגם לטעום קפה משובח. אבל לא על כך הייתה ההרצאה.
ג'יאורג'יו, מאסטר בריסטה מה-
Universita Del Caffe מאיטליה (איך לא) יצר 4 קוקטיילים שמיועדים לעזור לחדירת המכונות אספרסו הביתיות ומבוססות קפסולות של אילי לארה"ב.
הקוקטיילים לדברו קלים להכנה ומצוינים לאירוח בעונת החגים שאנחנו בעיצומה.
אמנם אני אחרי חצי בקבוק יין והשעה עוד לא שלוש בצהריים, אבל אני אף פעם לא אומר לא לטעימות אלכוהול.
הקוקטייל הראשון שהוכן הוא ה-
Coffee Mojito. מעין שעטנז שלי היה מאוד מוזר לשמוע עליו, אבל אם מישהו טרח, ערבב והכין אז אני אטעם.
בכוס גבוהה:
4 עלי נענע טריים
כפית סוכר
למעוך חזק חזק עד שהסוכר נהיה מעט ירוק
להוסיף קרח עד הסוף
60 מ"ל וודקה
שוט אספרסו.
לא לנער, לא לערבב. פשוט לשתות עם קש ארוך על מנת להרגיש גם את הנענע והסוכר לפי הרמה הרצויה לנו.
חביב, לא יותר. מוצא חן בעיני הרעיון של לא לנער כך שהשותה מחליט כמה מתוק יהיה השלוק הבא.

 

הבא בתור היה גם הטוב ביותר, אך לא היה בו אלכוהול! רחמנא ליצלן.
קוקטייל טירמסו, וירג'ין.
כף גלידת וניל
2 עוגיות ביסקוטי איטלקיות
שוט אספרסו
את כל המרכיבים יש לנכניס לבלנדר ולערבב עד שנהיה אחיד.
למזוג לכוס ולפזר אבקת קקאו מעל.
הסיבה שאני שמח שנתקלתי בקוקטייל הזה היא שסוף סוף מצאתי מה לעשות עם הליקר ביסקוטי שישתלב פה מעולה.

 

שני הקוקטילים הבאים בתור לא מרגשים ולכן אין סיבה לכתוב את המתכון שלהם.
הראשון הוא פשוט חלב קר שמוסיפים לו מי סוכר ואבקת קקאו ולאחר מכן מוסיפים את השוט אספרסו.
החלב צף מעל האספרסו וכל לגימה היא קצת קרה ומתוקה ומצד שני מרה וחמה.
האחרון והסתמי ביותר הוא הקפה הג'מייקני. מי סוכר, אספרסו, רום ג'מייקני כהה (מאיירס במקרה הנוכחי) וקצפת מעל. יכול להיות מעולה לאוהבי הז'אנר אבל ממש לא בשבילי.

 

לסיום, הקוקטייל המנצח של היום. לא טעמתי אותו אבל אני בהחלט הולך להכין אותו בהזדמנות הראשונה וזה אומר במשמרת ביום שישי. כבר פגשתי קוקטיילים מוצלחים עם יין, אבל על קיומו של המרטיני הזה פשוט הפיל אותי מהכסא (נשמע יותר טוב באנגלית).
Icewine Martini
60 מ"ל וודקה, אני אישית מעדיף פינלנדיה
10 מ"ל אייסווין

 

מה שעבר על הענבים של מאז שהם גדלו, התהליך המפרך והמייגע של הכנת האיסווין ולבסוף מה עושים? מערבבים אותו עם וודקה.
מצד אחד אני מחרד, מצד שני אני מסוקרן כמו שלא הייתי מסוקרן הרבה זמן.
צפו לעדכונים.

פוסט חגיגי לחנוכה!
לא סתם, עוד פוסט כרגיל.
עוד ערב של ה-
Kosher Wine Society, הפעם לא יכולתי לוותר.
8 קברנה סובניונים שונים, אחד לכל נר בחנוכיה, בטעימה עיוורת שהייתה קצת יותר מדי חברתית ומעט מדי מקצועית, אבל בסופו של דבר היה כיף.
בתחילת הערב היו מולי 8 כוסות מלאות, בסופו היו מולי 8 כוסות ריקות וטבלת טעמים וציונים מלאה.
אני לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, את רשימת היינות המוטעמים אני אביא בהמשך, אבל בואו אני אחסוך לכם את הסקרנות ואגיד שהמנצח האישי שלי בטעימה הזו היה קברנה סובניון ישראלי.
הנה היינות לא לפי סדר הטעימה אלא לפי הציונים המשוקללים שנתנו להם, מהכי גרוע (והוא היה ממש גרוע) להכי טוב (הוא היה ממש טוב).

8Lan Zur Cabarnet Sauvignon 2005, Valle del Maule, Chile. 7$
7.
Herzog Special Reserve 2004, Alexander Valley, California. 28$
6.
Baron Herzog, Jeunese 2006, Central Coast, California – Half Dry! 13$

5. Hagafen, Napa Valley, California 2003 36$
4. Rothberg, Paarl South Africa, Winemakers Reserve, 2004 20$
3. Ella Valley Vineyards, 2003, Judean Hills, Israel 28$
2. Tishbi Special Reserve, Kerem Ben Zimra, 1999, Galil Israel 40$
1. Chateau Haut-Vigneau, Pessac Leognan, 2003 40$


אז מה אני אגיד לכם?
שהתשבי הוא המנצח שלי?
שהבורדו הוא המנצח שלי?
אני יכול להגיד את זה, אבל אז יצא שאני משקר.
אין דבר שאני סומך עליו יותר מטעימה עיוורת, ובעוד שאת 4 היינות הראשונים פסלתי עוד בשלב ההרחה ועוד יותר בשלב הטעימה, בין 4 האחרונים היה לי ממש קשה להחליט.
הבורדו היה פשוט מעולה, בורדו-אי מאוד. ישר ניחשתי שהוא בורדו בגלל האדמתיות, הטחב ובעיקר בגלל החבית הצרפתית הכל כך בולטת. מה לעשות, אני פרנקופיל.
את הרוטברג פסלתי לאחר כמה השוואות לאחרים, הוא טוב אבל ממש לא באותה הליגה.
התשבי, למרות שהיה אחד מחביבי הקהל, לא דיבר אלי. אני בכלל ניחשתי שהוא ג'וקר ובכלל לא קברנה סובניון. הצלחתי גם להוכיח למעביר הטעימה לאחר מכן למה חשבתי ככה. היין כבר לא בשיאו ולמרות שהוא לא מראה סימני גיל בצבע הוא בהחלט מתפרק אחרי כמה דקות בכוס.
המנצח האישי שלי בטעימה הזו היה הקברנה של עמק האלה. אני בכלל נחשתי שהוא קברנה קליפורני מאזור פאסו רובלס והייתי מאוד שמח וגאה שהתבדיתי.
קברנה איכותי, מהודק, קלאסי, עם פלפל וקסיס באף, דובדבנים חמוצים, אוכמניות שחורות והרבה תבלינים בפה וסיום שוקולדי-קרמלי נהדר.
אם הוא לא היה עולה פה 28 דולרים (מה לעשות, יין מיובא) הייתי קונה ארגז.
נגמרה הטעימה, כולם לוחצים ידיים ויוצאים ל 5- מעלות צלזיוס שבחוץ.
אבל אני רוצה עוד יין. כולה 10 בערב והלילה עוד צעיר. תוסיפו לזה את העובדה שאני עובד כל ערב בספ"ש ותקבלו שאין לי הרבה זמן לבילויים רציניים.
אז חציתי את הכביש ונפגשתי עם ידידה בבר יין איטלקי וטרנדי שנפתח לא מזמן.
פתחתי ב-
Poggio L'aiole,Castelio di Modanella 2001 מטוסקנה.
בחרתי את היין משתי סיבות. האחת, הוא עשוי מענבי
Caniolo שלא טעמתי יין שעשוי מהם לעולם.
השניה, היין מיושן במשך 5 שנים בבטון. לא חבית, בטון.
לא ממש ידעתי איך להגדיר את היין הזה. הגוף קליל, יין קיצי מושלם (להזכירכם, כמעט יורד שלג בחוץ), מאוד יבש, המון ציפורן באף ובפה חוץ מזה לא הרבה. לא בדיוק כוס היין שלי אבל אין ספק שמדובר בעוף מיוחד בעולם היין ושמחתי לשתות אותו.
היין השני ששתיתי היה
Gutturino, il Poggiarello 2001, Emila Romagna.
בלנד של
Barbera ו- Bomarda. מפלצת של יין. להגיד שיש לו גוף מלא זה להעליב את היין, אני לא רוצה להגיד שהוא מסריח, המילה Funky הרבה יותר מתאימה פה. איזון מושלם בין פירותיות לחמצמצות איטלקית שאת האהבה שלי אליה אני ממש לא משתדל להסתיר. יין שמשאיר את הפה מתחנן לעוד. לא לחינם שתיתי שתי כוסות.
לקינוח ולסיום הערב, שתיתי
Vareij, Hilberg-Pasquero, 2005 מפיאמונטה (האיזור האהוב עלי באיטליה, כבר אמרתי?).
100% ענבי
Barchetto. שוב, ענב שלא שמעתי עליו בחיים.
יין מתוק. הייתי מגדיר אותו כיין קינוח ואם אני לא טועה (כי אני אומר את זה על סמך אינטואיציה ולא על סמך ידע) הוא משמש כמרכיב עיקרי ביינות המוסקטו הפיאמונטיים. מה לעשות, טעיתי.
קליל ומלא חיים. מתקתק, המון אוכמניות, ריבתי וקליל כאחד. פשוט מוסקטו אדום. כיף חיים של יין!

היה ערב ארוך, מאוד. אבל מאוד מהנה ולא פחות חשוב, למדתי עוד דבר או שניים על היצור הנפלא הזה שנקרא יין. חג חנוכה שמח לכולם!

חורף זו תקופה מיוחדת בחייו של חובב אלכוהול.
אפשר להוציא מהארון את היינות האדומים, הויסקים הכבדים, הקוניאקים המחממים.
אפשר להפסיק לשתות קוקטיילים צבעוניים, משקאות מעורבבים עם המון קרח וכמובן את הקוקטיילים הקפואים.
ברור לכולם שיש משקאות של חורף ויש משקאות של קיץ. יש בירות של חורף ויש בירות של קיץ. יש יינות של חורף ויש יינות של קיץ. ויש קוקטיילים של חורף ויש קוקטיילים של קיץ.
החלק היפה ביותר בקוקטיילים של חורף הם הקוקטיילים החמים.
ישנם קוקטיילים קלאסיים כמו גרוג, Hot Toddy וקפה אירי שהיו ויישארו לעולם.
לכל אחד יש את הדרך לשדרג לעצמו את הקפה או התה, אם זה אייריש קרים, ליקר קפה, ליקר קקאו, ויסקי, קוניאק או שאר תוספות מעניינות.
אחת התוספות המעניינות ביותר שנתקלתי בהן לאחרונה הוא ליקר איטלקי חדש בארה"ב שנקרא Faretti Biscotti Famosi.

 

הליקר הוא ליקר ביסקוטי, אותם עוגיות איטלקיות נהדרות שריחן נישא למרחוק בכל בוקר איטלקי ממוצע.
ללא ספק אחד הליקרים המיוחדים שיצא לי לטעום, עולה בקנה אחד הם ב-St Germain, רק שיש פחות דברים לעשות איתו. אני מסוגל לחשוב רק על להוסיף אותו לקפה שלי ולשדרג את המאפים שכנראה לעולם לא אאפה.

רק 28% אלכוהול שלא מפריעים לאף לקבל את כל המאפיינים הרבים של הליקר הזה. מבחינת מורכבות הוא אחד המורכבים והיפים שטעמתי. אניס, אגוזים, קליפת תפוז, שקדים. כמו להכנס למאפייה מוקדם בבוקר כשהכל בדיוק יוצא חם מהתנור. אני מסוגל רק להריח אותו כל היום.

הטעם כמובן לא מאכזב.
כמו שאמרתי, הליקר ישדרג כל קפה של אחרי הארוחה (שלא לומר קפה של בוקר) ואפשר להנות ממנו גם נקי, עם קרח או בקוקטייל.
כן ירבו ליקרים כאלה, כי הם הופכים את הבר ליותר צבעוני ואת הבוקר ליותר טוב.

81121.jpg

לא, לא מאלכוהול. כנראה שקצת בעזרתו.
לא זוכר אם ציינתי את זה בעבר או לא, אבל לפני 3 שבועות הברמן בוקר של המסעדה שעובד 5 בקרים רצופים החליט לשלוח אגרוף ישירות לפרצוף של אחד מהמוציאי מנות, מה שהביא לפיטוריו המידיים ואת החיים שלי לנטולי שינה.
קצת על הלו"ז שלי:
שבת ערב – משמרת של 12 שעות
ראשון ערב – בערך 10 שעות, תלוי בלחץ. הולכים לישון בשתיים או שלוש בבוקר.
שני בוקר – בשמונה בבוקר מתיצב למשמרת בוקר, במהלכה ואחריה סופר מלאי ומזין למחשב. מגיע הביתה בערך בשמונה בערב.
שלישי בוקר – משמרת בוקר רגילה בבר.
רביעי – משמרת בתור מנהל בר, כל המשלוחים הגדולים. לסדר הכל במקום ולעדכן מלאי לשבוע הבא.
חמישי – חופש!
שישי – משמרת בוקר רגילה, מעט משלוחים וכמובן עדכון המלאי.
שבת – שוב משמרת ערב…

ככה נראים החיים שלי בעוד מעט חודש האחרון.
תוסיפו לזה ביקורים של אנשים מישראל שאין לי ממש מתי לראות ולכן נאלץ לפנות זמן שאחרת היה מוקדש לשינה על מנת לראותם, ועוד כל מיני דברים שוליים כמו ארוחות ומקלחות.
בקיצור, החיים שלי יפים.

אז לאחר שבמקרה בדקתי אימייל היום בתשע בבוקר (כי קמתי מוקדם בגלל ה-14 שעות שינה) גיליתי שהיום יש טעימות של Delamain Congac במפלט האהוב עלי בעיר, הברנדי לייבררי כמובן.
את הדלמיין XO טעמתי בפעם שעברה שהייתי כאן, לא ממש זוכר מתי זה היה כי זה היה ממזמן והלטתי לטעום רק את ה-Vesper שמיושן 35 שנים ושמעתי עליו רק דברים טובים ובצדק.
קוניאק מצטיין, עשיר בצבע וטעם בהתאם. ארומות חזקות של חבית אלון לימוזין קלוייה ועם סיום מפתיע. משאיר את הפה רענן כמו אחרי  סוכריית מנטה. אהבתי מאוד.
היו עוד קוניאקים מבית דלמיין לטעימה, אבל החלטנו להתישב ולהתרחק מכל הבלגן שמסביב לשולחן הטעימה. בכל זאת המטרה היא ערב רגוע.
בחרתי להמשיך את דרכי בעולם הארמניאק והזמנתי בהמלצת הברמן  Domaine D'Ognoas Bas Armagnac 1985 שהיה בול מה שרציתי.  לא ברנדי רך וקטיפתי אלא מעט גס, אסרטיבי ואפילו ברוטלי. המקבילה הברנדית של ויסקי מאיילה. ארומה חריפה אך טעמים גלידתיים של שוקולד, וניל, טופי וקפה. בהחלט צעד נוסף בעולם היפה והחבוי שנקרא ארמניאק.

אמנם לא היה ערב ארוך מדי, בכל זאת אני מת מעייפות אבל תמיד כיף לשבת עם חברים על איזה כוס תזקיק משובח, לא משנה מה חומר הגלם.