כבר אין דרך חזרה. שילמתי. על הכל.

ב-9 לספטמבר זה מתחיל. לימודי תעודה של שנתיים בעולם היין.

שיהיה לנו בהצלחה. קל זה לא הולך להיות.

איזה כיף להיות סומלייה!
אחד הדברים שאני הכי נהנה מהם זה שאני לא צריך לרוץ לטעימות בכל רחבי העיר. אני פשוט מרים טלפון לסוכנים והם מגיעים עד אלי בשעות שנוחות לי. אבל לפעמים שווה לצאת מהמסעדה בשביל לטעום יינות, במיוחד אם מישהו אחר משלם על זה.

ביום שני בבוקר קיבלתי ס.מ.ס שאומר לי להגיע ביום רביעי  למסעדת Del Posto לארוחת צהריים מיוחדת.
לא ממש ידעתי מי ומה, אבל אם אומרים לי להתיצב לארוחת צהריים במסעדה של מריו בטלי, אני מגיע בלי לשאול שאלות.
המטרה הייתה לטעום את היינות הגבוהים של פרסקובלדי.
את היינות הפשוטים טעמתי כבר בברבוניה (המסעדה שבה אני עובד) שבוע שעבר וחוץ מהסובניון של Attens לא התלהבתי במיוחד.
על מנת לטעום את היינות הכבדים של היקב התאספנו מספר סומלייה (סומלייה-אים?) וקניינים בדל פוסטו על מנת לטעום את היינות בשיתוף עם הסומלייה של המסעדה עצמה, נציג היבואן ונציג חברת השיווק.

לאחר קבלת פנים קצרה והיכרות התישבנו לשולחן והיינות התחילו לזרום, לא לפני שהונחה על השולחן מה שנבחרה לסלסלת הלחם הכי טובה בעיר לשנת 2007.
היין הראשון היה Cicinis, Attens, Collio 2005.  גפנים בוגרות, 80% סובניון, מעט פינו ביאנקו והשאר מה שנקרא בתרגום מאנגלית "בלנד שדה". אמנם יין איטלקי, אבל הכרם עצמו נמצא מעבר לגבול, בסלובניה. הכרם מוגדר כ-Virtualy Organic. אין חותם רישמי על כך שהוא אורגני אבל אין שום צורך להשתמש במדשנים או ריסוסים שונים.
מה שיפה ביין זה שכולו הותסס בחביות, רובן צרפתיות ומעט סולבניות, מה שנותן ליין את כל הארומות הטיפוסיות לסובניון יחד עם ארומות של לחם קלוי וחמאתיות שמשתלבות עם הטרופיות והחמיצות המאוזנת. 24$ לבקבוק ואני עדיין שוקל אם לקנות או לא לקנות. את ה-Attens הרגיל כבר קניתי.

את המנות הראשונות (סלטים קיציים, גבינות עיזים מדהימות, פסטה וראגו בולונז ושאר ירוקים) ליווה ה-Benefizio.
98% שרדונה מטוסקנה. Pomino DOC. שני האחוזים הנותרים הם בלנד שדה שרובו מורכב מטרמינר. לא טעמתי בצירים קודמים אבל בבציר 2006 ויתרו לחלוטין על התסיסה המלולקטית והתוצאה מדהימה. היין מרגיש כמו פוליני מונטרשה צעיר אבל ברבע מחיר. היין נותר בכוס לכל אורך הארוחה וכל פעם שחזרתי אליו הוא השתנה עד שנעצר על ארומה של פופקורן. 25$ לבקבוק.

לפני שהגיעו המנות העיקריות והאדומים העיקריים טעמנו בזריזות את הבורדו בלנד של , Montesodi, Mormoreto 2005.
קברנה-מרלו-קברנה פרנק-פטי ורדו. לא לקחתי רשמי טעימה מדויקים אבל פויאק הוא לא. יש בו יותר עדינות מרגו-אית ואין ספק שהוא צעיר עוד זמן בבקבוק על מנת להחליט מה הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול.

העיקריות הגיעו (אל תשאלו, לא כשר… אבל מזה טעים) ואיתם גם היינות הגדולים, אבל לפני היינות, מילה על הכוסות.
בדל פוסטו משתמשים בכוסות עבודת יד בעיצוב של אלק מוביה, המנהל הנוכחי של יקב מוביה. כמו הכוסות בורדו מסדרת סומלייה של רידל, רק יותר יפות. אפשר להכניס 4\3 פנים לתוכן ולמרות שהן דקיקות יש להן משקל טוב וכמובן שהן מאפשרות לסחרר את היין כמו שאף כוס אחרת לא מאפשרת. חוויה!

שני בצירים של Montesodi מרופינה נמזגו לכוסות. 2001 ו-2005. ה-2005 הוא בדרגת ריזרבה מכיוון שהוא זכה לעוד 6 חודשיי ישון במרתפי היקב. ה-2001 היה בונוס כי כבר אי אפשר להשיג אותם בארה"ב אבל הוא נמזג כדי להראות שיהיה ל-2005 מה להציע בעתיד.
שניהם היו ביישנים בחמש דקות הראשונות אך לאחר מכן התעוררו ולא סתמו את הפה לשניה. כמו בחיים, הבוגר אמר דברים לעניין, מאופק ואלגנטי יותר. עור, זיתים ופירות אדומים בשלים. הצעיר מתנהג כמו צעיר. מתרוצץ ללא מנוחה ממקום למקום ולא ממש סגור על מה שהוא רוצה לעשות. פטל, דובדבן שחור, וניל, טבק, מוקה, הכל בא והולך וחוזר ושוב הולך ושוב חוזר. כרגע הגיל והנסיון מנצחים את הנעורים, אבל כמו בכמעט כל דור, סופו של הצעיר להוכיח שהוא יותר טוב מאבותיו, רק תנו לו קצת זמן.
32 דולר לבקבוק של 2005.

אוכל כבר לא נשאר בצלחות, אז בזמן שאנחנו מחכים לקינוחים (המעולים) ולקפה (המזעזע) טעמנו עוד שני יינות.
Lamaione, Montalcino Merlot מבצירים 2004 ו-2003. לשניהם ציון של 94 נקודות מווין ספקטטור ומחירים בהתאם.
הפה כבר עייף ועמוס בטעמים, אבל אחרי הכל התכנסנו לצרכי עבודה אז חייבים לטעום ולהעביר חוות דעת כלשהי.
ה-2003 עמוס תבלינים ושזיף שחור. עדיין טאני ובעל חומציות חדה. למרבה הפלא ה-2004 לא שונה בהרבה. עשן, פירות כהים, כמעט מבושלים, חומציות גבוהה, טנינים קשים וסיום שמשאיר לך את הפה יבש יותר מהסהרה באמצע הקיץ.
אולי זו הייתה השעה, אולי זה אני, אולי זה האוכל, אבל אני לא הבנתי על מה כל הבלגן.

אז מה היה לנו?
שלוש שעות, שני לבנים, חמישה אדומים, ארוחת צהריים של שלוש מנות במסעדת שלושה כוכבים, 4 סומלייה בחליפות ועוד אחד עם ג'ינס ונעלי אול סטאר (נחשו מי…). מזל שלפחות לבשתי חולצה מכופתרת (מחוץ למכנסיים).
כבר ציינתי כמה אני נהנה מהעבודה שלי?