שני קברנה סובניון ענקיים

02/10/08

דבר ראשון, אני מבקש סליחה מקוראי הנאמנים (אמא?) על כך שלא עדכנתי הרבה זמן את הבלוג.
לא שלא היה על מה לכתוב, פשוט לא היה לי פנאי או רצון. אבל אתמול במשמרת ערב של יום שישי הגיע יין שפשוט אין ברירה אלא לכתוב עליו.

לקוח נכנס למסעדה עם שני בקבוקים מהבית. ברגע שהוא הוציא את היין הראשון מהתיק הלסת שלי צנחה לרצפה.
שאטו לאטור, 1970.
בקצרה על היין: אחד מחמשת היקבים בבורדו המדורגים Premier Grand Cru. הדירוג הגבוה ביותר ליין אדום בבורדו. מהיינות הללו ששומעים עליהם שנמכרו באלפי דולרים במכירות פומביות.
התוית עדיין במצב טוב, אחוז האלכוהול מרמז על תקופה שכנראה לא תחזור. רק 12% אלכוהול.
הדיקנטר הורד מהמדף, כוסות הקריסטל המיוחדות פולשו והפותחן המיוחד לבקבוקים ישנים הובא מהמשרד.
לאחר שעה הגיע כוס עם מעט נוזל חום בתוכה. "קח" אמר לי המנהל בגאווה, "תטעם".
לקחתי את הכוס בשתי ידיים. לא כל יום יש לך יין בכוס ששווה כמו כל הבקבוקים שיש לך בבר באותו זמן נתון.
לא כל יום שותים בורדו מהדירוג הבכיר ביותר, במיוחד שזה הראשון שלי. ועוד 1970.
קצת מים, קצת לחם, וקדימה לעבודה.

בתאורה העמומה של המסעדה קצת קשה להעריך צבע, אבל בבירור רואים סימני גיל בשוליים שמתקדמים לכיוון המרכז.
חום הופך לאדום בריק שהופך לאדום רובי עמום. לפחות ע"פ הצבע, ליין יש עוד חיים לפניו.
סחרור ראשון, דמעות איטיות יורדות במורד הכוס. גוף בינוני לכיוון המלא.
סחרור שני. האף נכנס עמוק לתוך הכוס. הכמות שנמזגה לא ממש מספיקה על מנת להעריך את היין כמו שצריך אבל זה מה שיש ועל זה צריך להגיד תודה.
אף מעט מדיצני. מזגתי לכוס קטנה מעט Chateau Coufran 2003, אמנם הוא הו-מדוק אבל הריח המוכר שלו הזכיר לי משהו בלאטור. לשניהם יש ריח של עץ ארז. אמנם בקופראן הריח הרבה יותר מחזק ובלאטור הארז מתחבא, אבל לפחות מצאתי מכנה משותף עם יין נחות בהרבה. קצת מאכזב עד כה.
האף לא הציג יותר מדי חוץ מהרשמים הללו ובפה היין גם לא ריגש יותר מדי. היין מרגיש מעט שמנוני והוא כאילו מדחיק את העובדה שהוא אמור להראות פרי. אפילו קצת פרי היה עושה לי טוב אבל היין בשלו. הוא עייף.יכולת ההתישנות של היינות הגדולים של בורדו הפכו לאגדה בעולם היין. הערך האספני של היינות הללו והתשואה הכספית שהם מפיקים הופכים אותם ליקרים יותר מנפט (לפחות באחוזים).
אז אם ערך כספי של יין הוא איזשהו פרמטר להשוואה, תציצו במספרים הבאים:
לאטור 1961 – 4680 דולר
לאטור 2000 – 1250 דולר
לאטור 1982 – 1950 דולר
וכמה עולה בחנות הספציפית בה בדקתי בציר 1970?
589 דולר. בשביל הפרוטוקול, מצאתי גם ביותר זול.
אם מחיר הוא מדד כלשהו לאיכות של יין, אז לפחות מבחינת המחיר בציר 1970 הוא לא מהטובים בתולדות היקב.
אני לא יודע אם זה בגלל שהיין שהה יותר מדי זמן בדיקנטר, אם היה פגם כלשהו בבקבוק או בצורת האכסון שלו או שפשוט הבציר לא מוצלח, אבל אישית אני מאוכזב.ואז, בדיוק כשחשבתי שנגמר ומאוחר נשלף הבקבוק השני. לא סתם בקבוק אלא אולי ההפך המוחלט מהבקבוק הראשון.
Beringer, פרייבט ריזרב, קברנה סובניון מנאפה מבציר 1995.
על הנייר הוא אמור להיות מפלצת קליפרונית. בריון יאנקי אמיתי שבא להציל את הצרפתי במלחמות עולם.
בקבוק מאסיבי, תוית, יפה שמלמדת על מוצא היין (כרמים מובחרות מנאפה), היישון הממושך בחביות אלון צרפתיות חדשות ו-13.9 אחוזי אלכוהול.
ברינג'ר, בניגוד לרומנטיקה שבשאטו הבורדולזי, הוא אחד היקבים הגדולים ביותר בארה"ב שמייצר יינות יומיומיים חסרי יומרות (שישמור אותנו האל מזינפנדל לבן…), סדרות ביניים חביבות וכמובן יינות על כמו הפרייבט ריזרב.
הפעם במקום מנה קטנה לטעימה הגיע אלי הדיקטנר כשהוא רבע מלא והוא כולו שלי (לך תבין אנשים).
אמנם פחות התרגשות מהלאטור, אבל את היין הזה לא טועמים כל יום ויצר הסקרנות עושה את שלו.אדום רובי בשוליים. שחור ואטום במרכז. סחרור עדין והיין מתחיל להפציץ בניחוחות משכרים. גוף מלא. מאוד.
פירותיות נדיבה עם המון פירות שחורים, פטל, קסיס, מוקה ופלפל לבן. מרגיש מעט מאובק.
שלוק נדיב (כי אפשר). המון פרי בשל, מאוד מרוכז. טנינים רכים-קטיפתיים. מרירות נעימה עם טעם שהזכיר לי חרובים. סיומת ארוכה ויבשה. האלון הצרפתי עוקץ את קצה הלשון. מפלצת של קברנה כבר אמרתי?
החל מרגע זה הפסקתי לטעום, התחלתי לשתות. התענוג יעלה לכם 200 דולר אם תקנו ישירות המיקב.

שני היינות שונים בתכלית. בהסטוריה, בתפיסת עולם ובעוד אלפי תכונות שהופכות כל יין בעולם לשונה מרעהו.
בתור אחד שגדל וחונך על יינות צרפתיים (אני מדבר על השלוש שנים האחרונות כן? לא על הכרמל מזרחי של ליל הסדר) ופרנקופיל לא קטן, קשה לי להודות בכך, אבל במקרה של אתמול בערב הברינג'ר עלה על הלאטור בכל אספקט חוץ מאחד. הברינג'ר מרגיש כאילו יצר אותו מחשב. יין מחושב שאין לי ספק שלא מעט טכנולוגיה ושאר דברים לא ממש רומנטיים מעורבים בו בעוד הלאטור מרגיש כמו שיין צריך להרגיש. לפעמים הוא מרגש, הפעם הוא איכזב.
על מי הייתי מוציא את הכסף שלי?
על הלאטור. ללא ספק.
הייתי מתאכזב? ללא ספק.
אבל מה זה משנה, גם ככה אני אני לא יכול להרשות לעצמי. אני הלכתי הביתה עם Chateau de Candale 2004שקיבלתי מתנה מאחת הסוכנות יין.
מי יתן וכל יום נשתה כאלה יינות. לא משנה אם הם מעולים או מאכזבים. צריך גם לדעת איך יין לא אמור להיות.

מודעות פרסומת

2 תגובות to “שני קברנה סובניון ענקיים”

  1. אלעד ההומו Says:

    אני התגעגעתי…
    כשאתה מגיע לארץ תביא איזה בקבוק מנאפה
    או שנראה לי שעדיף שאני אבוא אלייך


  2. את מוזמנת לבוא אלי.
    ותשני את הניק המטומטם, אלעד גם ככה לא קורא את זה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: