חיפשתי כותרת מתאימה. באמת. כתבתי כמה, מחקתי את כולן, כתבתי עוד כמה וגם הן נמחקו. בסופו של דבר החלטתי לקרוא לפוסט בדיוק כמו שאני מתייחס לנושא הפוסט, לא יודע איך לקרוא או להתיחס לזה.
הסיפור מתחיל בסופר סופר איכותי וסופר אופנתי באפר איסט סייד. סופר שאתה יודע שכל מה שתקנה שם אמור, בפוטנציה, להיות הכי טעים שיש. על סמך זה החלטנו לקנות סורבה יין של חברת Wine Cellar Sorbet. ישנם כמה טעמים: שמפנייה קליפורנית (ע"פ החברה), ריזלינג קליפורני 2004 (כן, יש שנות בציר), קברנה סובניון קליפורני 2005, פינו נואר מניו יורק 2005, סנגריה מספרד ורוזה NV מניו יורק.

בחרנו בקברנה שלפחות על הנייר אמור להיות הכי פחות מתוק.
באתר הרשמי של החברה ממליצים לאכול את הסורבה בין מנות או בתור קינוח מתוחכם.
כמו כל הסורבה גם הנ"ל חסר שומן ובעל כמות נמוכה של סוכר. שלא כמו שאר הסורבה שטעמתי הנ"ל מאוד מאוד מתוק.
להזכירכם, הקברנה הוא ההכי פחות מתוק מכל ההיצע. עוד הערה: בסורבה יש 5% אלכוהול (!).

האתר מתאר את הסורבה כבעל טעמים של גרגירים שחורים כמו קוראנט, שזיף ותבלינים, כמו כן כל המאפיינים הטיפוסיים של קברנה סובניון קליפורני.

ההסבר על הקופסא מאריך על ממציא המוצר המוגדר בתור "סומלייה סורבה יין", משבח את הענבים המובחרים (אז למה לא ביקבקו את היין?) ואפילו מתרץ למה הסומלייה לא פתח מסעדה משלו.
אז מה השתבש בדרך?
לא יודע אם זה הטעם שלי (וכל האנשים שטעמו את הסורבה אתמול) אבל בתור אדם שאוהב סורבה במיוחד אם הוא חמוץ, הסורבה הזה פשוט לא טעים ובשום פנים ואופן לא הייתי רוצה להתקל בו שנית במהלך או בסוף ארוחה.
אם הוא היה יין הייתי מגדיר אותו כמקולקל, בתור קינוח אני יכול רק להגדיר אותו כלא טעים והוא די הרס את כל הטעם הטוב של המנות והיינות שהגיעו לפניו, בערך כמו הסיום של משחק הפוטבול שלשמו התכנסנו אתמול בערב והחלום של ברט פארב לעוד טבעת סופרבול לפני הפרישה.
חשבתי להביא מתכון לסורבה יין, אבל אני מניח שלרובכם אין מכונת גלידה בבית וכולכם מכירים את הכתובת של גוגל, אז תסלחו לי.
את הארוחה והמשחק קינחנו לבסוף במשקה ששום דבר לא יכול לבוא אחריו, כוסית לפרויג 10.
עוד שבועיים לסופרבול, Go Giants!

סורבה יין

כבר שלושה ימים שכולם שואלים אותי את השאלה הזו. במיילים, מסנג'ר, פייסבוק ופורומים שונים.אז אני אתחיל מזה שאני מבקש לא לקרוא לזה סילבסטר. קוראים לערב הזה "ערב השנה האזרחית החדשה" וזהו.
נכון זה ארוך, נכון זה מסובך אבל ככה קוראים לזה.

עכשיו אחרי שהוצאתי קצת קיטור (אבל ממש קצת, יש עוד המון) אפשר לענות על השאלה.
כמו כל גבר ישראלי מצוי, לתשובה לשאלה "איך היה" יש רק שתי תשובות אפשריות: סבבה ולא סבבה. אם רוצים לגוון אפשר גם אחלה ולא ממש אחלה.
אז בקיצור, היה אחלה. זו הגרסה לעצלנים, ועכשיו לסיפור הקצת יותר ארוך.

ראיתם פעם מליון אנשים במקום אחד?
תחשבו על האירוע הכי גדול שהשתתפתם בו בחייכם. אם זה משחק כדורגל, הפגנה או עצרת בכיכר רבין.
תחשבו על הפקקים, הזמן, הלחץ, השוטרים, הסוסים, הרחובות הסגורים, ועכשיו תכפילו את זה במאה.
מליון אנשים. לא פחות ואולי בעצם יותר. למשטרה אין הערכה מדויקת. כבר 10 שנים מספר האנשים שפוקדים את טיימס סקוור בערב השנה החדשה הוא לא פחות ממליון.
לקח לי בערך רבע שעה להגיע לפינת השדרה השמינית ורחוב 58. משם לקח לי שעה לחצות את הכביש מהמדרכה הצפונית לדרומית של רחוב 58. שעה לבערך 12 מטרים עלובים, וכל זה רק בשביל לגלות שאין לי ממש אישור לעבור.
כן, צריך אישור בשביל לעבור כי כל הרחובות כבר מלאים ולא מכניסים יותר אנשים. והשעה כולה 8 בערב, אבל אני מאחר כבר בשעה לעבודה. טלפון בהול למסעדה ושלחו לי עובד עם אישור עם השם שלי עליו. עוד כמה תחנונים לשוטרים מחסומים שפרוסים בכל בלוק ואני במסעדה. שעה ו-45 דקות לקח לי לעבור את המרחק מהדירה שלי למסעדה. 25 בלוקים בסך הכל. התחלה נהדרת כבר אמרתי?למזלי החל מרגע זה העניינים הלכו חלק, למרות שרבתי עם העניבה רבע שעה למרות שהדפסתי בבית הוראות איך לקשור קשר חצי ווינדסור, מה שזה לא אומר. יאללה, סוף סוף לעבודה.
בערב השנה החדשה אי אפשר לפתוח את הבר לקהל הרחב. הלקוחות שיושבים לארוחת ערב משלמים 180 דולר לאדם ואי אפשר שיהיה המון בבר שרק רוצה לשתות ולהעביר זמן עד חצות. אז יושבים רק בני משפחה וחברים קרובים, או במילים אחרות, הקהל הכי איכותי שאפשר שאפילו אין טעם להדפיס להם חשבון כי הם גם ככה לא מקבלים אותו. טיפים גבוהים, לקוחות טובים וכבר בקבוק של veuve clicquot rose נפתח להנאת הברמנים.
הערה קטנה: אל תצפו לרשמי טעימה. במקרה הזה אני אלך על התשובה הישראלית המצויה ופשוט אגיד שהשמפנייה הייתה סבבה.
אחרי הקליקו המשכנו לחצי בקבוק של Mumm NV שהיא השמפנייה החדשה של המסעדה בכוס. אחלה שמפנייה.
ואז קרה מאורע מצער. הסומלייה נתקלה בדלי שמפנייה ושפכה חצי בקבוק של דום פריניון 99 על הרצפה.
הלקוח קיבל בקבוק חדש והחצי הנותר עבר למאחורי הבר. מה לא נשתה? ברור נשתה. הדום פריניון, עם כל הכבוד לה, לא סבבה בכלל. לא שאני אתנגד, אבל לעומת שאר השמפניות מתקבלת בעיקר שמפניית תדמית ולא באמת שמפנייה טובה ומעניינת.
דקה לחצות. עוזבים הכל, מוזגים כוס שמפנייה, הפעם perrier jouet fleur de champagne 1999 שהיא הייתה פשוט מעולה. יוצאים לקור. כולם עם מעילים, כובעים, צעיפים ושאר ציוד הייטקי לשמירה על חום ורק אני עם חולצה לבנה ועניבה. מה לעשות, בפנים חם. צרחות, חצוצרות, ספירה לאחור, זיקוקים, כדור נורות מפורסם אחד, נשיקה עם אחת המלצריות, שלוק שמפנייה, עוד שני בקבוקי Duval Leroy Brut שהוצאנו כי ידענו שייגמר ושנה חדשה אחת.
אמנם זו רק הפעם השניה שאני בטיימס סקוור בערב השנה החדשה, אבל אני בטוח שזה מדהים גם בפעם המאה.
כמו שאומרים, מי שלא היה לא יודע מה הוא מפסיד. וכן, כל הבלגן שווה את זה, אבל רק פעם אחת.

מחצות והלאה, העניינים די כרגיל. השנה לא היה את הפיצוץ אוכלוסין שתמיד פוקד את המסעדה. אולי בגלל שקר מדי, אולי בגלל שלקח לנו שעה להחזיר את המסעדה למצב רגיל, אולי בגלל שכל העובדים ובעיקר המטבח היו שיכורים מדי בשביל לתפקד. את המשך הלילה ליווינו ב-veuve clicquot la grande dame 1996 שהייתה, כמו שניחשתם, סבבה ו-Charles Lafitte Rose NV שהייתה מפתיעה מאוד באיכותה.
השמפנייה הנבחרת לערב זה הייתה ה-Duval Leroy Blanc De Blanc 1998. פשוט קרטיב לימון בתוך לחמניה בתוספת בועות. ללא ספק אחת השמפניות הטעימות שיצא לי לשתות בחיי.

מצאתי את עצמי בארבע בבוקר, במסעדה, רק אני, המנהל והמלצרית לילה. ממש לא שיכורים, הרי מישהו היה צריך לטפל בכולם ולדאוג שהטבחים מתפקדים, ואומנם לא היה ערב בלתי נשכח כמו בפעם הראשונה לפני שנתיים, אבל עדיין היה כיף.
אומרים שהשנה הקרובה תיראה כמו הערב שבו חגגת את התחלתה. אם ככה, מחכה לי שנה נהדרת.
אמנם באיחור של שלושה ימים, אבל שתהיה לכולנו שנה נהדרת!