יין ואספרסו לארוחת צהריים

12/13/07

לפעמים, אני חושב קצת קדימה על הבלוג.
אני מסיים לכתוב פוסט ואני באמת לא יודע מתי ועל מה יהיה הפוסט הבא. לפעמים יש לי "פוסט בקנה" ואז אני פשוט כותב עליו, אבל הרבה יותר כיף לכתוב פוסט על משהו שכאילו "נופל" עליך במתנה.
היום זה בדיוק היום לכתוב פוסט שכזה. ונתחיל…
הגעתי הבוקר לעבודה, כמו כל יום רביעי על מנת לקבל את כל המשלוחים שהזמנו אתמול ושלשום. בקיץ זה יכול להגיע לעשרות ארגזים יין, בירה ושאר אלכוהול אבל בחורף העסק נחלש ואיתו גם כמות ההזמנות.
יצאתי מהעבודה יחסית מוקדם והחלטתי לפנק את עצמי בסטייק עסיסי במסעדת
Landmark.
המיוחד במסעדה הזו זה שאין לה תפריט של יינות בכוס. הבעלים חושב שיין צריך ללוות כל ארוחה באשר היא ולכן התפריט מכיל אך ורק בקבוקים במחיר מעט יותר גבוה ממחיר חנות.
לדוגמא, בקבוק אמרונה 2001 שאני גובה עליו 120 דולר, נמכר בלנדמרק במחיר שאין לי דרך להתחרות איתו, רק 68 דולר.
ככל שהבקבוק יותר יקר, כך המחיר שלו נראה יותר הגיוני. לא שאני יכול לשלם 1500 דולר על פטרוס 1995, אבל זה לא כזה יקר בסופו של יום.
כל הדרך למסעדה חלמתי על חצי בקבוק של מייקלה קיראלו ברולו 2001. 28 דולר לחצי בקבוק ברולו זה בדיחה. כבר פעם שלישית ברציפות שאני מגיע לשם והיין אזל, אבל זה לא ששאר האופציות גרועות.
אני לא מתכוון להוציא 125 דולר על חצי בקבוק של בורגון אדום, גם אם הוא גרנד קרו. גם לא על אופוס1 2003. חשבתי לחזור לאמרונה המוכר והאהוב, 36 דולר. לבסוף בחרתי בסיינט אסטף שעלה 22 דולר והיה שווה קצת פחות מכך. אבל בכל זאת, כולה יין להוריד את הסטייק של הצהריים.
לידי ישבה אישה מבוגרת ששתתה חצי בקבוק של ריזלינג אלזסי, מהצד השני שלי יושבת קבוצת אנשי עסקים ושותה
Barne Cantenc 1996 שעולה "רק" 100 דולר. לא הרבה כסף בהתחשב בתמורה. תענוג. מסעדה גאונית. יש לציין שפה חגגתי את יום ההולדת שלי עם לא פחות מ-11 בקבוקי יין שהתחלקו בין 7 אנשים.
כל הדרך לשם חשבתי על הפוסט שאני בטח אכתוב, והנה אני כותב. אבל לא כאן נמצא הפוסט "שנפל" עלי. זה הגיע אחרי הארוחה.

 

בקומה השניה של ה-Time Warner Center, פיסת הנדל"ן היקרה ביותר במנהטן, פתחו בית מתקפל. תחשבו על קובייה גדולה שכשהיא נפתחת פאה אחת היא מיטה, השניה סלון, ספרייה, מטבח ובאמצע שולחן אוכל קטן.
הבית המתקפל הובא לשם בחסות חברה הקפה
"Illy" ובדיוק התחילה שם סדנא. כחובב קפה וכשאחד שיודע עד כמה מסובך למצוא אספרסו ראוי בניו יורק מיד התישבתי והתכוננתי לשמוע הרצאה וגם לטעום קפה משובח. אבל לא על כך הייתה ההרצאה.
ג'יאורג'יו, מאסטר בריסטה מה-
Universita Del Caffe מאיטליה (איך לא) יצר 4 קוקטיילים שמיועדים לעזור לחדירת המכונות אספרסו הביתיות ומבוססות קפסולות של אילי לארה"ב.
הקוקטיילים לדברו קלים להכנה ומצוינים לאירוח בעונת החגים שאנחנו בעיצומה.
אמנם אני אחרי חצי בקבוק יין והשעה עוד לא שלוש בצהריים, אבל אני אף פעם לא אומר לא לטעימות אלכוהול.
הקוקטייל הראשון שהוכן הוא ה-
Coffee Mojito. מעין שעטנז שלי היה מאוד מוזר לשמוע עליו, אבל אם מישהו טרח, ערבב והכין אז אני אטעם.
בכוס גבוהה:
4 עלי נענע טריים
כפית סוכר
למעוך חזק חזק עד שהסוכר נהיה מעט ירוק
להוסיף קרח עד הסוף
60 מ"ל וודקה
שוט אספרסו.
לא לנער, לא לערבב. פשוט לשתות עם קש ארוך על מנת להרגיש גם את הנענע והסוכר לפי הרמה הרצויה לנו.
חביב, לא יותר. מוצא חן בעיני הרעיון של לא לנער כך שהשותה מחליט כמה מתוק יהיה השלוק הבא.

 

הבא בתור היה גם הטוב ביותר, אך לא היה בו אלכוהול! רחמנא ליצלן.
קוקטייל טירמסו, וירג'ין.
כף גלידת וניל
2 עוגיות ביסקוטי איטלקיות
שוט אספרסו
את כל המרכיבים יש לנכניס לבלנדר ולערבב עד שנהיה אחיד.
למזוג לכוס ולפזר אבקת קקאו מעל.
הסיבה שאני שמח שנתקלתי בקוקטייל הזה היא שסוף סוף מצאתי מה לעשות עם הליקר ביסקוטי שישתלב פה מעולה.

 

שני הקוקטילים הבאים בתור לא מרגשים ולכן אין סיבה לכתוב את המתכון שלהם.
הראשון הוא פשוט חלב קר שמוסיפים לו מי סוכר ואבקת קקאו ולאחר מכן מוסיפים את השוט אספרסו.
החלב צף מעל האספרסו וכל לגימה היא קצת קרה ומתוקה ומצד שני מרה וחמה.
האחרון והסתמי ביותר הוא הקפה הג'מייקני. מי סוכר, אספרסו, רום ג'מייקני כהה (מאיירס במקרה הנוכחי) וקצפת מעל. יכול להיות מעולה לאוהבי הז'אנר אבל ממש לא בשבילי.

 

לסיום, הקוקטייל המנצח של היום. לא טעמתי אותו אבל אני בהחלט הולך להכין אותו בהזדמנות הראשונה וזה אומר במשמרת ביום שישי. כבר פגשתי קוקטיילים מוצלחים עם יין, אבל על קיומו של המרטיני הזה פשוט הפיל אותי מהכסא (נשמע יותר טוב באנגלית).
Icewine Martini
60 מ"ל וודקה, אני אישית מעדיף פינלנדיה
10 מ"ל אייסווין

 

מה שעבר על הענבים של מאז שהם גדלו, התהליך המפרך והמייגע של הכנת האיסווין ולבסוף מה עושים? מערבבים אותו עם וודקה.
מצד אחד אני מחרד, מצד שני אני מסוקרן כמו שלא הייתי מסוקרן הרבה זמן.
צפו לעדכונים.

מודעות פרסומת

12 תגובות to “יין ואספרסו לארוחת צהריים”

  1. עירא Says:

    אכן נשמע מרתק! רק דבר אחד לא הבנתי… לפתוח בקבוק ברולו לפני שמלאו לו 10 שנים? גיל 6 זה לא הרבה הרבה הרבה יותר מדי לפני הזמן?


  2. בהחלט ניתן לפתוח בקבוק ברולו לפני שמלאו לו עשר, הוא לא יהיה בשיאו אבל בהחלט אפשר. כמו שאפשר לפתוח עכשיו קצרין 2003 או קברנה אלרום.
    מה גם שפה מדובר על חצי בקבוק, אז הוא מתישן יותר מהר. אותה כמות של אויר=חצי מכמות היין.

  3. drinking Says:

    פוסט מעניין.

    רק להעיר לגבי התגובה האחרונה – מה שחשוב יותר בהתיישנות זה שטח הפנים של הפקק ולא האוויר שבפנים (אגב, ביקבים טכנולוגיים ממלאים את הבקבוק בחנקן שניה לפני שממלאים אותו ביין, כדי לדחוף החוצה שאריות חמצן.

    במהלך היישון החמצן מפעפע דרך השעם, וזה כמובן תלוי בשטח החתך של הפקק – שהוא אכן זהה (לרוב) לפקק של בקבוק גדול.


  4. על זה דיברתי כשאמרתי אותה כמות אויר=חצי מכמות היין.
    בבקבוקים מעל 1.5 ליטר גודל השעם כבר שונה ולכן קצב ההתישנות גם משתנה.

  5. tzvikachu Says:

    נו ניסית את האייסווין מרטיני?

  6. danifeldsher Says:

    מה זה אייסווין ?


  7. אייסווין על רגל אחת: בזמן שיא החורף, כשהענבים שבכרם קפואים בעצם, בוצרים אותם וסוחטים בצורה עדינה ביותר ככה שרק הסוכר (שלא קפא) ניגר מהענבים.
    משם כל התהליך הוא פלוס מינוס כרגיל.
    הרעיון הוא שהיין מאוד מרוכז בטעמים שלו, כמעט סירופי ומאוד מאוד יקר כשהוא איכותי. מאוד מתוק ומאוד מאוד טעים. מוגדר כ"מתנת החורף לאוהבי יין".

  8. danifeldsher Says:

    ולפי החוקים זה נחשב יין ? ויש כאלה בארץ ? אם כן אז אפשר כמה שמות ?


  9. יש את הירדן הייטסווין (משחק מילים שכזה) שעשוי בשיטה המסורתית, רק שהם מקפיאים את הענבים שלהם תעשייתית.
    בקבוק קטן עולה בערך 90 שקלים, אפשר להשיג בכל חנויות היין שמכבדות את עצמן.
    אני מניח שקיים יבוא של אייסווין אמיתי לישראל, אם מגרמניה, אוסטריה או קנדה. פשוט תכנס לחנות הקרובה לביתך ותשאל. בכל מקרה לא תתכאזב מהירדן, אני מבטיח.

  10. danifeldsher Says:

    וואלה.. תודה רבה.. אני מוסיף אותו לרשימת הקניות שלי. והייתה לי עוד שאלה – אם לפי החוקים זה נחשב ליין ?


  11. נחשב נחשב, מאוד נחשב!

  12. drinking Says:

    http://drinking.wordpress.com/2007/04/28/yarden_heightswine/

    עוד כינוי לאייסוויין, ובפרט שמעתי אותו בהקשר של זה של רמה"ג זה 'זהב נוזלי'.

    דני, לא רק שזה יין (למה שזה לא יהיה?), הוא קיבל את הציון הכי גבוה מהיינות שפרקר טעם (93).

    רק להוסיף עוד להסבר של אור, הענבים נבצרים בבציר מאוחר מאוד (בחורף) ולכן עם בעלי רמות סוכר גבוהות וריכוז. לא רק הסחיטה שלהם איטית אלא גם התסיסה קרה ואיטית (יכולה להמשך שבועות), מה ששומר על עושר הפרי והטעמים.

    הסיבה שהיינות האלה (מאוד) יקרים היא שעד מועד הבציר הרבה מהפרי הולך לאיבוד, בין אם בריקבון, מזג אוויר שהשתולל (או פשוט לא היה קר מספיק), חיות בר שמאוד אוהבות את אשכולות הענבים הקפואים ועוד.

    המדינות הידועות ביינות הקרח שלהן הן גרמניה וקנדה. בקנדה אפילו מייצרים ויסקי עם אייסוויין פיניש.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: