לפעמים, אני חושב קצת קדימה על הבלוג.
אני מסיים לכתוב פוסט ואני באמת לא יודע מתי ועל מה יהיה הפוסט הבא. לפעמים יש לי "פוסט בקנה" ואז אני פשוט כותב עליו, אבל הרבה יותר כיף לכתוב פוסט על משהו שכאילו "נופל" עליך במתנה.
היום זה בדיוק היום לכתוב פוסט שכזה. ונתחיל…
הגעתי הבוקר לעבודה, כמו כל יום רביעי על מנת לקבל את כל המשלוחים שהזמנו אתמול ושלשום. בקיץ זה יכול להגיע לעשרות ארגזים יין, בירה ושאר אלכוהול אבל בחורף העסק נחלש ואיתו גם כמות ההזמנות.
יצאתי מהעבודה יחסית מוקדם והחלטתי לפנק את עצמי בסטייק עסיסי במסעדת
Landmark.
המיוחד במסעדה הזו זה שאין לה תפריט של יינות בכוס. הבעלים חושב שיין צריך ללוות כל ארוחה באשר היא ולכן התפריט מכיל אך ורק בקבוקים במחיר מעט יותר גבוה ממחיר חנות.
לדוגמא, בקבוק אמרונה 2001 שאני גובה עליו 120 דולר, נמכר בלנדמרק במחיר שאין לי דרך להתחרות איתו, רק 68 דולר.
ככל שהבקבוק יותר יקר, כך המחיר שלו נראה יותר הגיוני. לא שאני יכול לשלם 1500 דולר על פטרוס 1995, אבל זה לא כזה יקר בסופו של יום.
כל הדרך למסעדה חלמתי על חצי בקבוק של מייקלה קיראלו ברולו 2001. 28 דולר לחצי בקבוק ברולו זה בדיחה. כבר פעם שלישית ברציפות שאני מגיע לשם והיין אזל, אבל זה לא ששאר האופציות גרועות.
אני לא מתכוון להוציא 125 דולר על חצי בקבוק של בורגון אדום, גם אם הוא גרנד קרו. גם לא על אופוס1 2003. חשבתי לחזור לאמרונה המוכר והאהוב, 36 דולר. לבסוף בחרתי בסיינט אסטף שעלה 22 דולר והיה שווה קצת פחות מכך. אבל בכל זאת, כולה יין להוריד את הסטייק של הצהריים.
לידי ישבה אישה מבוגרת ששתתה חצי בקבוק של ריזלינג אלזסי, מהצד השני שלי יושבת קבוצת אנשי עסקים ושותה
Barne Cantenc 1996 שעולה "רק" 100 דולר. לא הרבה כסף בהתחשב בתמורה. תענוג. מסעדה גאונית. יש לציין שפה חגגתי את יום ההולדת שלי עם לא פחות מ-11 בקבוקי יין שהתחלקו בין 7 אנשים.
כל הדרך לשם חשבתי על הפוסט שאני בטח אכתוב, והנה אני כותב. אבל לא כאן נמצא הפוסט "שנפל" עלי. זה הגיע אחרי הארוחה.

 

בקומה השניה של ה-Time Warner Center, פיסת הנדל"ן היקרה ביותר במנהטן, פתחו בית מתקפל. תחשבו על קובייה גדולה שכשהיא נפתחת פאה אחת היא מיטה, השניה סלון, ספרייה, מטבח ובאמצע שולחן אוכל קטן.
הבית המתקפל הובא לשם בחסות חברה הקפה
"Illy" ובדיוק התחילה שם סדנא. כחובב קפה וכשאחד שיודע עד כמה מסובך למצוא אספרסו ראוי בניו יורק מיד התישבתי והתכוננתי לשמוע הרצאה וגם לטעום קפה משובח. אבל לא על כך הייתה ההרצאה.
ג'יאורג'יו, מאסטר בריסטה מה-
Universita Del Caffe מאיטליה (איך לא) יצר 4 קוקטיילים שמיועדים לעזור לחדירת המכונות אספרסו הביתיות ומבוססות קפסולות של אילי לארה"ב.
הקוקטיילים לדברו קלים להכנה ומצוינים לאירוח בעונת החגים שאנחנו בעיצומה.
אמנם אני אחרי חצי בקבוק יין והשעה עוד לא שלוש בצהריים, אבל אני אף פעם לא אומר לא לטעימות אלכוהול.
הקוקטייל הראשון שהוכן הוא ה-
Coffee Mojito. מעין שעטנז שלי היה מאוד מוזר לשמוע עליו, אבל אם מישהו טרח, ערבב והכין אז אני אטעם.
בכוס גבוהה:
4 עלי נענע טריים
כפית סוכר
למעוך חזק חזק עד שהסוכר נהיה מעט ירוק
להוסיף קרח עד הסוף
60 מ"ל וודקה
שוט אספרסו.
לא לנער, לא לערבב. פשוט לשתות עם קש ארוך על מנת להרגיש גם את הנענע והסוכר לפי הרמה הרצויה לנו.
חביב, לא יותר. מוצא חן בעיני הרעיון של לא לנער כך שהשותה מחליט כמה מתוק יהיה השלוק הבא.

 

הבא בתור היה גם הטוב ביותר, אך לא היה בו אלכוהול! רחמנא ליצלן.
קוקטייל טירמסו, וירג'ין.
כף גלידת וניל
2 עוגיות ביסקוטי איטלקיות
שוט אספרסו
את כל המרכיבים יש לנכניס לבלנדר ולערבב עד שנהיה אחיד.
למזוג לכוס ולפזר אבקת קקאו מעל.
הסיבה שאני שמח שנתקלתי בקוקטייל הזה היא שסוף סוף מצאתי מה לעשות עם הליקר ביסקוטי שישתלב פה מעולה.

 

שני הקוקטילים הבאים בתור לא מרגשים ולכן אין סיבה לכתוב את המתכון שלהם.
הראשון הוא פשוט חלב קר שמוסיפים לו מי סוכר ואבקת קקאו ולאחר מכן מוסיפים את השוט אספרסו.
החלב צף מעל האספרסו וכל לגימה היא קצת קרה ומתוקה ומצד שני מרה וחמה.
האחרון והסתמי ביותר הוא הקפה הג'מייקני. מי סוכר, אספרסו, רום ג'מייקני כהה (מאיירס במקרה הנוכחי) וקצפת מעל. יכול להיות מעולה לאוהבי הז'אנר אבל ממש לא בשבילי.

 

לסיום, הקוקטייל המנצח של היום. לא טעמתי אותו אבל אני בהחלט הולך להכין אותו בהזדמנות הראשונה וזה אומר במשמרת ביום שישי. כבר פגשתי קוקטיילים מוצלחים עם יין, אבל על קיומו של המרטיני הזה פשוט הפיל אותי מהכסא (נשמע יותר טוב באנגלית).
Icewine Martini
60 מ"ל וודקה, אני אישית מעדיף פינלנדיה
10 מ"ל אייסווין

 

מה שעבר על הענבים של מאז שהם גדלו, התהליך המפרך והמייגע של הכנת האיסווין ולבסוף מה עושים? מערבבים אותו עם וודקה.
מצד אחד אני מחרד, מצד שני אני מסוקרן כמו שלא הייתי מסוקרן הרבה זמן.
צפו לעדכונים.

פוסט חגיגי לחנוכה!
לא סתם, עוד פוסט כרגיל.
עוד ערב של ה-
Kosher Wine Society, הפעם לא יכולתי לוותר.
8 קברנה סובניונים שונים, אחד לכל נר בחנוכיה, בטעימה עיוורת שהייתה קצת יותר מדי חברתית ומעט מדי מקצועית, אבל בסופו של דבר היה כיף.
בתחילת הערב היו מולי 8 כוסות מלאות, בסופו היו מולי 8 כוסות ריקות וטבלת טעמים וציונים מלאה.
אני לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, את רשימת היינות המוטעמים אני אביא בהמשך, אבל בואו אני אחסוך לכם את הסקרנות ואגיד שהמנצח האישי שלי בטעימה הזו היה קברנה סובניון ישראלי.
הנה היינות לא לפי סדר הטעימה אלא לפי הציונים המשוקללים שנתנו להם, מהכי גרוע (והוא היה ממש גרוע) להכי טוב (הוא היה ממש טוב).

8Lan Zur Cabarnet Sauvignon 2005, Valle del Maule, Chile. 7$
7.
Herzog Special Reserve 2004, Alexander Valley, California. 28$
6.
Baron Herzog, Jeunese 2006, Central Coast, California – Half Dry! 13$

5. Hagafen, Napa Valley, California 2003 36$
4. Rothberg, Paarl South Africa, Winemakers Reserve, 2004 20$
3. Ella Valley Vineyards, 2003, Judean Hills, Israel 28$
2. Tishbi Special Reserve, Kerem Ben Zimra, 1999, Galil Israel 40$
1. Chateau Haut-Vigneau, Pessac Leognan, 2003 40$


אז מה אני אגיד לכם?
שהתשבי הוא המנצח שלי?
שהבורדו הוא המנצח שלי?
אני יכול להגיד את זה, אבל אז יצא שאני משקר.
אין דבר שאני סומך עליו יותר מטעימה עיוורת, ובעוד שאת 4 היינות הראשונים פסלתי עוד בשלב ההרחה ועוד יותר בשלב הטעימה, בין 4 האחרונים היה לי ממש קשה להחליט.
הבורדו היה פשוט מעולה, בורדו-אי מאוד. ישר ניחשתי שהוא בורדו בגלל האדמתיות, הטחב ובעיקר בגלל החבית הצרפתית הכל כך בולטת. מה לעשות, אני פרנקופיל.
את הרוטברג פסלתי לאחר כמה השוואות לאחרים, הוא טוב אבל ממש לא באותה הליגה.
התשבי, למרות שהיה אחד מחביבי הקהל, לא דיבר אלי. אני בכלל ניחשתי שהוא ג'וקר ובכלל לא קברנה סובניון. הצלחתי גם להוכיח למעביר הטעימה לאחר מכן למה חשבתי ככה. היין כבר לא בשיאו ולמרות שהוא לא מראה סימני גיל בצבע הוא בהחלט מתפרק אחרי כמה דקות בכוס.
המנצח האישי שלי בטעימה הזו היה הקברנה של עמק האלה. אני בכלל נחשתי שהוא קברנה קליפורני מאזור פאסו רובלס והייתי מאוד שמח וגאה שהתבדיתי.
קברנה איכותי, מהודק, קלאסי, עם פלפל וקסיס באף, דובדבנים חמוצים, אוכמניות שחורות והרבה תבלינים בפה וסיום שוקולדי-קרמלי נהדר.
אם הוא לא היה עולה פה 28 דולרים (מה לעשות, יין מיובא) הייתי קונה ארגז.
נגמרה הטעימה, כולם לוחצים ידיים ויוצאים ל 5- מעלות צלזיוס שבחוץ.
אבל אני רוצה עוד יין. כולה 10 בערב והלילה עוד צעיר. תוסיפו לזה את העובדה שאני עובד כל ערב בספ"ש ותקבלו שאין לי הרבה זמן לבילויים רציניים.
אז חציתי את הכביש ונפגשתי עם ידידה בבר יין איטלקי וטרנדי שנפתח לא מזמן.
פתחתי ב-
Poggio L'aiole,Castelio di Modanella 2001 מטוסקנה.
בחרתי את היין משתי סיבות. האחת, הוא עשוי מענבי
Caniolo שלא טעמתי יין שעשוי מהם לעולם.
השניה, היין מיושן במשך 5 שנים בבטון. לא חבית, בטון.
לא ממש ידעתי איך להגדיר את היין הזה. הגוף קליל, יין קיצי מושלם (להזכירכם, כמעט יורד שלג בחוץ), מאוד יבש, המון ציפורן באף ובפה חוץ מזה לא הרבה. לא בדיוק כוס היין שלי אבל אין ספק שמדובר בעוף מיוחד בעולם היין ושמחתי לשתות אותו.
היין השני ששתיתי היה
Gutturino, il Poggiarello 2001, Emila Romagna.
בלנד של
Barbera ו- Bomarda. מפלצת של יין. להגיד שיש לו גוף מלא זה להעליב את היין, אני לא רוצה להגיד שהוא מסריח, המילה Funky הרבה יותר מתאימה פה. איזון מושלם בין פירותיות לחמצמצות איטלקית שאת האהבה שלי אליה אני ממש לא משתדל להסתיר. יין שמשאיר את הפה מתחנן לעוד. לא לחינם שתיתי שתי כוסות.
לקינוח ולסיום הערב, שתיתי
Vareij, Hilberg-Pasquero, 2005 מפיאמונטה (האיזור האהוב עלי באיטליה, כבר אמרתי?).
100% ענבי
Barchetto. שוב, ענב שלא שמעתי עליו בחיים.
יין מתוק. הייתי מגדיר אותו כיין קינוח ואם אני לא טועה (כי אני אומר את זה על סמך אינטואיציה ולא על סמך ידע) הוא משמש כמרכיב עיקרי ביינות המוסקטו הפיאמונטיים. מה לעשות, טעיתי.
קליל ומלא חיים. מתקתק, המון אוכמניות, ריבתי וקליל כאחד. פשוט מוסקטו אדום. כיף חיים של יין!

היה ערב ארוך, מאוד. אבל מאוד מהנה ולא פחות חשוב, למדתי עוד דבר או שניים על היצור הנפלא הזה שנקרא יין. חג חנוכה שמח לכולם!