Whisky Fest 2007

10/31/07

 

הייתי בתערוכת והויסקי השנתית של המאלט אדבוקט. זו השנה העשירית ברציפות שהמגזין המכובד עורך את התערוכה ומדי שנה היא זוכה להצלחה גדולה עם עשרות מציגים מכל המדינות המייצרות וויסקי והרצאות בנושאים שונים ממיטב העוסקים בתחום.

115 דולר עלתה הכניסה. למזלי גם בעיר הכי מנוכרת בעולם מצאתי אנשים שאכפת להם ממני והשיגו לי הזמנה לאירוע חינם אין כסף. ומזל שזה היה חינם. לא בגלל שלא הייתי משלם בלי להתלבט בככל, אלא בגלל שבאמת לא נהניתי.מי שקרא את הפוסט על התערוכה הקודמת בה הייתי, Whisky Live, בטח יודע שהייתה תערוכה עשירה, מעניינת, חינוכית ובכלליות מאוד מאוד נהניתי בה. זה ממש לא היה המצב בתערוכה הנוכחית.

יש הרבה סיבות למה לא נהניתי מהתערוכה. הראשונה היא הגודל לעומת הצפיפות.

כשאנשים משלמים 115 דולר לכרטיס מצפים לקצת יותר מרחב תנועה ואולי, השם ישמור, גם אפשרות לדלות קצת מידע על הויסקי מהמטעימים בתערוכה. כל זאת לא היה אפשרי עקב כמות האנשים והצפיפות בין דוכני הטעימה. הייתי מראה לכם תמונות אבל הם יצאו כהות מדי.

אולי הסיבה שבגללה גבו 115 דולר לכל כרטיס (155 לכרטיס VIP) היא שהטעימות היו חופשיות. בתערוכה הקודמת היו דירוגי מחיר לכל וויסקי ע"פ שנות היישון אבל היה יותר מבחר מכל ויסקי ונמזגו מנות יותר נדיבות. מה גם שרוב המטעימים לא דרשו את שוברי הטעימה.

עכשיו נגיע לסיבה העיקרית שבגללה לא נהניתי.
מאז התערוכה הקודמת טעמתי עשרות ויסקים, בעיקר סינגל מאלט מסקוטלנד. את רוב הוויסקים בתערוכה טעמתי בעבר בכל מיני הזדמנויות, בעיקר בברנדי לייבררי, וגם מבחר גדול לא היה (הכוונה למבחר וויסקים מכל מזקקה שונה). הויסקי הכי מבוגר שאני מצאתי היה הגלנפידיך 21 שלא מצאתי אותו מהנה או מעניין במיוחד.

האם באמת יכול להיות שאין שום דבר בכל התערוכה שיכול לרגש אותי? לחדש לי משהו בעולם שכנראה הוא לא גדול כמו שחשבתי?

בכל זאת טעמי כמה דברים, אך מרוב שעמום, וגם קצת התבאסות על האירוע לא טרחתי לרשום רשמי טעימה מסודרים. דוקא בתחום הזה התערוכה הייתה הראשונה בה קיבלתי ספרון רשמי טעימה עם כל המזקקות לפי סדר הופעתם בתערוכה. דוקא אותו שכחתי שם.

אני מניח שעל כך כל מה שנותר לאמר זה כגודל הציפייה כגודל האכזבה. חיכיתי לתערוכה הזו הרבה זמן ומאוד התלהבתי כשגיליתי שהיא נערכת רק יום לפני היומולדת שלי.

דרך אגב, מזל טוב לי. אני בן 24. מחר נחגוג עם הרבה יין טוב, שלשום חגגתי עם המון סטולי תפוז עם טוניק.

מודעות פרסומת

להשתכר זה כמו לאכול במקדונלד'ס, זה נחמד אבל אחר כך אתה שואל את עצמך:

"באמת הייתי צריך את זה?"

 

 

 

 

אוסטרליה לא עלתה על מפת היין העולמית בגלל המרלו שלה.
היינות הללו בחיים לא יגיעו לרמה של השיראזים מעמק בארוסה ולבלנדים הנהדרים של שיראז וקברנה סובניון.אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ומסתבר שגם באוסטרליה אפשר למצוא מרלו מעולה, רק צריך לדעת איפה לחפש ומה לקנות.
שמתי ידי על שלושה בקבוקים של מרלו אוסטרלי מהשורה הראשונה, מקסימום שניה.

 

כרם Bird In Hand שנמצא בגבעות Adelaide, ב- Woodside שבדרום אוסטרליה.
הכרם נקרא על של מכרה זהב שפעל במקום בשנות החמישים של המאה ה-19.
הסדרה הגבוהה של היקב שבבעלות אנדרו נאגנט נקראת Nest Egg על שם המנהרה בעלת התפוקה הגבוהה ביותר במכרה.
היינות מסדרה זו מיוצרים בשנים נבחרות בלבד ומקבלים את תשומת הלב הראויה להם מהבציר ועד הבקבוק.
כל בקבוק בסדרה ממוספר. מהמרלו בוקבקו רק 3575 בקבוקים, אני פתחתי את בקבוק מספר 2257. בחירה ראנדומלית לחלוטין מבין שלושת הבקבוקים שברשותי.
יש אנשים שמחכים לאירוע מיוחד בשביל לפתוח בקבוקים, אני פתחתי בקבוק כי התחשק לי לשתות משהו עם השקשוקה ביום שישי בערב אחרי העבודה.

 

בהרחה ראשונית מיד לאחר הפתיחה מקבלים אגרוף של חבית אלון צרפתי עם המון טחב ואדמתיות.
ליין לקח בערך שעה להפתח ולהתמתן וגילה ארומות של שזיף, גרפיט (כמו עיפרון מחודד) ושוקולד מריר. ממש לא המרלו הקליפורני אליו אני רגיל או הבורדו-אים שאני מרשה לעצמי מדי פעם לקנות.
איפשהו על אמצע הדרך בין שזיף מיובש לבשל, דובדבן וקוראנט בפה. סיום ארוך, יבש עם אפטרטייסט של שוקולד מריר. טנין טוב אך עדיין קשה מעניק ליין אלגנטיות ואין ספק שהוא יוכל להתישן עוד כמה שנים למרות שאני מאוד נהנה ממה שהוא מראה לי היום. ניתן לשניים האחרים לנוח עוד כמה חודשים ונראה לאן הם מתקדמים.

 

מכיוון שזהו המרלו האוסטרלי הראשון שאני שותה אז אין לי אפשרות להשוות אותו ליין אחר.
נדמה לי שכאשר משקיעים כל כך הרבה ביין אין הרבה סיבה שהוא לא ייצא טוב, השאלה מה קורה עם הסדרות היותר נמוכות של היקב. לדעתי יקב נמדד ביינות היום יום שלו לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר ביינות הדגל.
לא נראה לי שאמשיך לחקור ולטעום מרלו אוסטרלי, כי יינות כמו שיש לי בכוס לא נמצאים על כל מדף בחנות יין ממוצעת. וגם שיש יותר מדי מרלו טוב ממקומות ש"קצת" יותר מתמחים בענב הנהדר הזה. אולי אחרי שאסקור את כל פומרול וסיינט אמיליון אני אתן לאוסטרלים עוד צ'אנס. אמנם לא באמת ניסיתי, אבל נראה לי שזה עונה על השאלה שבכותרת.
עד אז, יש עוד עולם מלא במרלו שם בחוץ.

לא, לא מאלכוהול. כנראה שקצת בעזרתו.
לא זוכר אם ציינתי את זה בעבר או לא, אבל לפני 3 שבועות הברמן בוקר של המסעדה שעובד 5 בקרים רצופים החליט לשלוח אגרוף ישירות לפרצוף של אחד מהמוציאי מנות, מה שהביא לפיטוריו המידיים ואת החיים שלי לנטולי שינה.
קצת על הלו"ז שלי:
שבת ערב – משמרת של 12 שעות
ראשון ערב – בערך 10 שעות, תלוי בלחץ. הולכים לישון בשתיים או שלוש בבוקר.
שני בוקר – בשמונה בבוקר מתיצב למשמרת בוקר, במהלכה ואחריה סופר מלאי ומזין למחשב. מגיע הביתה בערך בשמונה בערב.
שלישי בוקר – משמרת בוקר רגילה בבר.
רביעי – משמרת בתור מנהל בר, כל המשלוחים הגדולים. לסדר הכל במקום ולעדכן מלאי לשבוע הבא.
חמישי – חופש!
שישי – משמרת בוקר רגילה, מעט משלוחים וכמובן עדכון המלאי.
שבת – שוב משמרת ערב…

ככה נראים החיים שלי בעוד מעט חודש האחרון.
תוסיפו לזה ביקורים של אנשים מישראל שאין לי ממש מתי לראות ולכן נאלץ לפנות זמן שאחרת היה מוקדש לשינה על מנת לראותם, ועוד כל מיני דברים שוליים כמו ארוחות ומקלחות.
בקיצור, החיים שלי יפים.

אז לאחר שבמקרה בדקתי אימייל היום בתשע בבוקר (כי קמתי מוקדם בגלל ה-14 שעות שינה) גיליתי שהיום יש טעימות של Delamain Congac במפלט האהוב עלי בעיר, הברנדי לייבררי כמובן.
את הדלמיין XO טעמתי בפעם שעברה שהייתי כאן, לא ממש זוכר מתי זה היה כי זה היה ממזמן והלטתי לטעום רק את ה-Vesper שמיושן 35 שנים ושמעתי עליו רק דברים טובים ובצדק.
קוניאק מצטיין, עשיר בצבע וטעם בהתאם. ארומות חזקות של חבית אלון לימוזין קלוייה ועם סיום מפתיע. משאיר את הפה רענן כמו אחרי  סוכריית מנטה. אהבתי מאוד.
היו עוד קוניאקים מבית דלמיין לטעימה, אבל החלטנו להתישב ולהתרחק מכל הבלגן שמסביב לשולחן הטעימה. בכל זאת המטרה היא ערב רגוע.
בחרתי להמשיך את דרכי בעולם הארמניאק והזמנתי בהמלצת הברמן  Domaine D'Ognoas Bas Armagnac 1985 שהיה בול מה שרציתי.  לא ברנדי רך וקטיפתי אלא מעט גס, אסרטיבי ואפילו ברוטלי. המקבילה הברנדית של ויסקי מאיילה. ארומה חריפה אך טעמים גלידתיים של שוקולד, וניל, טופי וקפה. בהחלט צעד נוסף בעולם היפה והחבוי שנקרא ארמניאק.

אמנם לא היה ערב ארוך מדי, בכל זאת אני מת מעייפות אבל תמיד כיף לשבת עם חברים על איזה כוס תזקיק משובח, לא משנה מה חומר הגלם.