מבוא לארמניאק

08/05/07

סוף סוף יום חופש.
שלושה וחצי שבועות שאני עובד כל יום. לא משנה מה, לא משנה מי, שלושה וחצי שבועות של עבודה.
אם זה במסעדה החדשה, אם זה במסעדה הנוכחית בתור ברמן או בתור מנהל בר.
כל יום לקום בבוקר (או בצהריים) בידיעה שאתה חייב להתלבש ולצאת לעבוד.
בלחצים אדירים ופסיכולוגיה הפוכה וישירה שתרשם בדפי ההיסטוריה שלי קיבלתי יום חופש, ולא סתם יום, אלא שבת בערב. קוראי הבלוג הותיקים יודעים מה קורה בימי שבת בערב.
חשבתם נכון, טעימות ויסקי ב-
Brandy Library.התחלתי את הערב בטעימה של ארבעה מאלטים רכים ועדינים מההיילנד'ס וספייסייד.
דלוויני 15 אותו שתיתי פעם שעברה ולא התלהבתי. אני עדיין לא מתלהב.
דלמור 12 שהיה יותר חביב ועדיין יותר עדין מהדלוויני. יותר לכיוון הפרחים ודבש ללא הרבה איזכורי חבית.
טומינטול 10 שהוא תוספת חדשה בספרייה. דבר ראשון חייבים לדבר על התוית המדהימה. בניגוד לכל שאר המאלטים בשוק עם הכיתוב הרב ואיזכור השנים בענק, על הטומינטול יש תמונה של נהר הליווט ממנו לקוחים המים לייצור המאלט. בהחלט משב רוח רענן על מדף הויסקי.
המאלט רך ועדין, איזכורים למרציפן ובכלליות מתקתק באף ובפה כאחד. יותר מזכיר ויסקי אירי.
מאלט מעולה למתחילים בעולם המאלט והויסקי כאחד.
אחרון חביב היה ה-
Millburn 27. המזקקה כבר לא פעילה ולכן הבקבוק נהיה די נדיר.
אני יכול להבין מדוע המזקקה כבר לא פעילה. המאלט ממש לא היה לטעמי עם ריח של ריהוט ישן ורטוב (הגדרה של הברמן, לא שלי) ואני נאלץ להסכים. אני פשוט חשבתי שיש משהו מאוד לא מאוזן ומאוד לא נעים באף ובחיך.

עוד בטרם הגעתי לברנדי לייבררי החלטתי שאני רוצה להתחיל את דרכי בעולם הארמניאק.
אני פשוט בור לגמרי בתחום הן מבחינת מותגים (חוץ מהמוכרים ביותר) והן מבחינת איכויות המשקה.
אחרי הכל הארמניאק קיים יותר זמן מהקוניאק למרות שהוא נחשב נחות ממנו. יצאתי לברר האם אכן הדבר או האם המשקה ראוי לקצת יותר כבוד ממה שהוא זוכה לו.

אני לא אתחיל לפרט כאן את ההסטוריה והחוקים של מחוז ארמניאק.
בחרתי טעימה של 8 ארמניאקים שונים בסגנונם, איכותם ודרגתם. מכיוון שאני כותב תוך כדי טעימה, אין לי איך לומר לכם עכשיו אם נהניתי או לא. פשוט תצטרכו להמשיך לקרוא.

Larresingle VSOP – צבע נחושת. אגוזים, מוקה ועוד תבלינים שלא ממש הצלחתי לזהות.
גוף בינוני. בפה יש מעין מלחמת חמוץ-מתוק. סיום ארוך עם עוד אגוזים. פתיחה טובה לטעימה הזו.

Loubere Napoleon – האלכוהול הרבה פחות מורגש מאשר בקודם. אפרסק עולה לראש דבר ראשון עם אזכורים לגלידת וניל לא איכותית במיוחד (אוי הפלצנות). רך ונעים בפה. ללא ספק ארמניאק למתחילים, שלא לומר לילדים.

Duffau Hors D'age – מבירור קטן עולה שמדובר בארמניאק אורגני. מאוד עשיר עם עץ אלון מלפנים, שזיף, מוקה וצימוקים. בפה הוא מרגיש כמו סוכריית טופי מכוהלת. מאוד אהבתי.Laubade XO – הרבה יותר סגור באף. קצת נאבקתי בלנתח אותו, בעיקר בגלל ניחוח אלכוהול.
קרמל חזק. חבית אלון צרפתי ווניל. בפה הוא לא מרגש וממשיך את האפיונים של האף. סיום מעט מתקתק. יש לציין שהוא נחשב לאחד הארמניאקים המשווקים והמצליחים ביותר בעולם.

Delord Napoleon – דובדבן. הרבה הרבה דובדבן. עשבי טיבול וקפה. גוף קליל. בפה מורגשות סוכריות, מעט מנטה ובסיום שוב הרבה דובדבן. מעבר להיותו ארמניאק מעניין מצאתי אותו כתזקיק מעניין ושונה בים התזקיקים מיושני אלון.

Cles des Ducs Napoleon  פרחוני. נהדר. יסמין. יחסית כבד ושמנוני. מאוד עשיר ומאוזן. סיום אגוזי.

D'Ognoas XO – כבד. עשבוני. איזכורים של ציפורן. דוקא בפה הוא די קליל, מאוד עשיר עם סיום בינוני , חלק וללא איפיונים שאפשר לשים עליהם אצבע (אני לפחות). פשוט מעולה!
נ.ב – הארמניאק הכי טוב בטעימה הנוכחית.

Gelas 10  פירות הדר. מנדרינה וטיפה אשכולית. מורכב ביותר על מנת לנתח כמו שצריך.
הכניס אותי להלם טוטאלי מאחר והוא שונה לחלוטין מכל השאר. כמה רמות מעל. גדול עלי.
אז לאחר ניתוח כל הממצאים אני מכריז בזאת על הארמניאק כשווה ערך לקוניאק. לפחות ברמות היחסית פשוטות (XO ומטה). סקאלת טעמים וניחוחות שלא נופלת המויסקי רק מאיזור קטן פי כמה.

אין ספק שאני חייב להרחיב את הטעימה. פעם הבאה אני אלך על הטעימה של ארמניאק 60. כל האמרניאק זוקק בשנות ה-60!. מיותר לציין שמאוד נהניתי מהטעימה.
ארמניאק יתפוס מהיום מקום של כבוד בהיררכיית התזקיקים שלי, אבל עם כל הכבוד, ויסקי הוא עדיין השליט הבלתי מעורער.

מודעות פרסומת

7 תגובות to “מבוא לארמניאק”

  1. עדי Says:

    עכשיו בא לי ללכת לנסות ארמניאק, באמת! ואתה יודע מה אני שותה בדרך כלל.
    נראה לי שאני אתחיל עם Loubere Napoleon כפי שהגדרת אותו לילדים… בדיוק מתאים לי 🙂

  2. almost30 Says:

    אם לא הייתי קורא את משפט הסיום:
    "אבל עם כל הכבוד, ויסקי הוא עדיין השליט הבלתי מעורער." הייתי מתחיל לדאוג 🙂
    טעימות הארמניאק נשמע ממש מעניין, אולי בכל זאת אתן סיכוי לנושא הברנדי שבד"כ לא מדבר אלי. D’Ognoas XO נראה לי יהיה הטעימה הבאה שלי. תודה על ההמלצות.

  3. drinking Says:

    ה-Gelas וה-D'Ognoas נשמעים סבבה !

    המחירים של האמרניאקים אכן יותר זולים משמעותית מקוניאקים ?

  4. גל Says:

    אלו תאורים. קצת ציורי לא? 🙂


  5. עדי, אני עדיין הייתי נשאר עם מה שאת שותה. בכל זאת מדובר פה על תזקיקים רציניים:)

    30, אין מה לעשות. ויסקי נשאר ויסקי. יש משהו בחספוס הזה שפשוט לא מתקרב לשום דבר אחר. גם אם מדובר בויסקי חלק וקטיפתי.
    הקטע בארמניאק לעומת קוניאק זה הזיקוק היחיד מה שנותן יותר ביטוי לפרי. כאן טמון ההבדל מכיוון שהענבים הם כמעט ואותם ענבים.

    דרינקינג, הארמניאקים הטובים עולים כמו קוניאק. ההבדל במחיר טמון רק ביוקרה ובתדמית.

    גל, ציורי זו הדרך היחידה. אחרי הכל אני צריך לנסות ולהעביר טעמים וניחוחות במילים. אין דרך אחרת. השאלה היא האם המסר עבר או לא?

  6. tzvikachu Says:

    אז מה הטווח מחירים לארמניאקים הטובים?

  7. גל Says:

    עבר כמו נינג'ה 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: