למה אני לא משתתף בתחרות הבלוגים, או ערב טעימת גלנפרקלס

07/24/07

זו השנה השניה שאתר בקבוק עורך את תחרות הבלוגים שלו. אחרי התחרות הקודמת לא ממש עקבתי אבל ידעתי על קיומה. בעיות קטנות כמו שלא היה לי בלוג ומלחמת לבנון השניה מנעו ממני השתתפות.
נתחיל מהסוף כדי שלא יהיה מתח. בחרתי שלא להשתתף.
עכשיו אנסה להסביר למה.

כמו כמעט כל גבר ישראלי טיפוסי אמרתי לעצמי שאני חייב להשתתף וגם לנצח. תחרות זה תחרות.
אחד משכני לבלוגוספירה האיר את עיני לגבי אחד הסעיפי השתתפות. "נושא הכתבה צריך להיות מתחום המשקאות ולא, לדוגמא, חוויה אישית שמתרחשת בבר, פאב או יקב". ציטוט מדויק מאתר בקבוק.
בימים שלפני פתיחת הבלוג והסיבה העיקרית שהביאה אותי לכתוב בלוג הם החוויות האישיות מהשתייה.

אני לא מתיימר להיות פרקר או ג'קסון, המטרה שלי היא לא להיות האורים ותומים של עולם האלכוהול. המטרה בכתיבת הבלוג היא לחלוק את חוויותי מהאלכוהול אותו אני שותה ומהסיטואציות בהן אני שותה אותו יותר מאשר כמה עפיצות יש ליין או כמה פירותי הויסקי.
נכון, אם תדפדפו אחורה בבלוג תגלו כמה פוסטים עינייניים ומקצועיים לגמרי. אבל הפוסטים אותם אני אוהב, הפוסטים שמשכו הכי הרבה קוראים, תגובות וקישורים מאתרים ובלוגים אחרים הם הפוסטים האישיים. אלה הם הפוסטים שאני הכי גאה בהם כי ההצלחה שלהם גרמה לי להרגיש שהצלחתי להעביר את החוויה שבשתייה יחד או יותר מאשר בסיס הטעם של המשקה. אלה הם הפוסטים שגורמים לי לרצות ולהמשיך לכתוב.
עכשיו כשאני חושב על זה, אחד הפוסטים הכי נקראים הוא הפוסט "יין עם מישהי שאוהבים" שאין בו אפילו רשמי טעימה אבל קיבל המון תגובות בבלוג ועוד יותר תגובות במייל.
אני ממש לא נגד התחרות. להפך. אני בעד כל דבר שיכול לעזור לתרבות השתייה בארץ ולבלוגים הקשורים לאלכוהול, אבל אני לא רוצה פרס, אני רוצה לכתוב כל פוסט כמו שאני רוצה אותו. רק התגובות שוות לי יותר.

עכשיו אפשר לעבור לחוויה של הערב. טעימת גלנפרקלס בברנדי לייבררי.
את הטעימה העביר ג'ורג' גרנט בכבודו ובעצמו ודייויד "לא זוכר מה השם משפחה" שהוא מנהל השיווק בניו יורק.
הוטעמו גרסאות ה-12, 17 (ייחודית לארה"ב ולאסיה), 21 וחוזק חבית.
טעימה לא רשמית, בעמידה תוך דיבורים על הא ודא. במקרה ההא ודא היה וודקה (יש לי מה להגיד בנושא), מרתפי יין פרטיים (מה לי ולזה?) ולאט לאט, ככל ששתינו יותר, התחילו שיחות על חוויות מהקולג', מלחמת החוף המזרחי-חוף מערבי בראפ של שנות ה-90 (פאף דדי נגד 2PAC) ומצב המים במזרח התיכון.
ג'ורג' ודייויד הזמינו אותי ועוד זוג לכמה מתאבנים על חשבונם (סושי, כבד אווז ומאפים ממלואים בגבינת קממבר) ואיכשהו השיחה גלשה למועדוני קריוקי, סושי ומוזיקת פופ משנות השמונים.
חשוב לציין שבמקום מוזיקת הג'אז הקבועה ברקע, בימי שני יש פסנתרן שנראה כאילו לקחו אותו מסרט אילם של שנות העשרים שמנגן להיטים קלאסיים מכל הזמנים ומקנה אווירה מאוד "צ'רלי צ'פלינית" לסיטואציה המוזרה שאני מצוי בה.
כרגע כולם התפזרו, רק אני נשארתי על הבר כותב את הפוסט הזה עם כוסית דלוויני 15.
בברנדי לייבררי המדפים שמאחורי הבר שייכים ללקוחות פרטיים שמאכסנים שם את הבקבוקים שלהם. את עיני צד בקבוק דלוויני 15 עם תווית קטנה שכתוב עליה "Flava Flav", מי שראה את תוכנית הריאליטי "טעם האהבה" או פשוט מכיר אותו יודע על מה אני מדבר. מה שטוב בשבילו כנראה טוב גם בשבילי.
הויסקי דרך אגב, לא מלהיב במיוחד.

גלנפרקלס 12 – צבע ענברי, מאוד עשבוני ואדמתי. איזון טוב בין חבית השרי לברבן (מאוד קשה להשיג את האיזון הזה). מעט עשן. ויסקי קצת קשה יחיסת לספייסייד.
גלנפרקלס 17 – צבע כהה יותר (יותר זמן בחבית = פחות אלכוהול = מוסיפים לו פחות מים). עדיין עשבוני אבל עם תוספת פירות. חבית השרי דומיננטית יותר. וניל וטבק. סיום אגוזי (לא אגוזי של עלית כן?).
גלנפרקלס 21 – פעם קודמת שטעמתי אותו לא התלהבתי. הוניל הסתיר את כל שאר הטעמים. בטעימה בכוס נכונה יותר ועם יותר ויסקי גיליתי עשן ואגוזיות חזקה. עדיין לא מלהיב אותי.
גלנפרקלס חוזק חבית (אין לי עוד פרטים) – 60% אלכוהול. כשהוא נקי לחלוטין הויסקי מאוד סגור ועוקץ את הלשון והחיך ללא רחמים אבל בצורה מענגת. לאחר הוספת מעט מים הויסקי נפתח ומגלה מאלטיות משולבת עם חבית שרי עוצמתית. הרבה אגוזים וקרמל. לא משהו יחסית ל-17 שהוא המנצח של הטעימה הזו.
הגיע הזמן לחזור הביתה.

עכשיו תגידו את האמת, הפוסט הזה מסוגל לנצח בתחרות? 😉

מודעות פרסומת

5 תגובות to “למה אני לא משתתף בתחרות הבלוגים, או ערב טעימת גלנפרקלס”

  1. שרון Says:

    אין לי מושג על מה אתה מדבר, אבל החלק שסוקר את רשמי הטעימה (ככל שכתוב היטב וכו') מצ'עמם תחת ופלצני בהשוואה לחלק שלפניו. תחזור תחזור!

  2. drinking Says:

    מעתיקן 😉


  3. מצ'עמם תחת ופלצני כן, אבל גם זה חלק מהבלוג וכתיבה על אלכוהול. אמנם זה מוצג כרשימת קניות, אבל זה עושה סדר בראש לגבי אופי המשקה.

    דרינק, כן. אני מעתיקן:)

  4. שגיא Says:

    הכוונה הייתה שלא יוצב סיפור תלוש, שמתקיים בבאר או בפאב… הרעיון הוא "תרבות אלכוהול" או "תרבות יין". אם לוקחים סיפור הכרות בחור/בחורה שיכול להתקיים בחוף הים, ושמים אותו בפאב, זה לא עושה את זה. אם לוקחים סיפור הכרות שלא יכול היה להתקיים אם לא היה מדובר ב"בקבוק מסוים" וכותבים עליו, זה כן. זה "מתאר" את המשקה, מכניס אותו לקונטקסט תרבותי. זה אתגר!
    כל הרעיון הוא שאנשים יחשבו קצת, יצאו מהמסגרת שלהם. אני רוצה שיופיעו רשמי טעימה בצורה אחרת. אני כן רוצה את זה – זה חשוב. זה חשוב כדי לקרב אנשים לעולם שבו אני וגם הבלוגרים פועלים. לי זה חשוב – וגם לך (להם/הן, לא משנה, זה לא אישי "כאן").
    חוצמזה, מישהו רוצה לכתוב? יחשוב, יכתוב, יגיש. מה יקרה? ,יגידו לו לא, לא מתאים?" לא קרה כלום.
    ועוד: אנשים נכנסים פה לכיס שלי בנוסח "אתר בקבוק מסחרי", לא מסחרי, כן עושה לפרסום עצמו, לא עושה לפרסום עצמו. אז מה אנשים עושים בדה מרקר? מה אנשים עושים עם גוגל אדוורדס בבלוג שלהם? די, עיזבו, למה לא תקחו את הדברים בצורה הקלה, הפשוטה, העניינית והמפרגנת ביותר, וזהו. כולם מחפשים כמה ומי מרוויח… דחילק. בסך הכל מה? לא רוצים קצת fun? לא צריך.
    התחיל דיון שלם אם הפרס שווה או לא שווה… יודעים מה? בקבוק של קטל 1 או משהו אחר (אני לא יודע אפילו כמה עולה היום קטל), ששווה 200 ש"ח, זה לא כסף? אם זה לא כסף וכסף זה מה שמניע אתכם – אל תכתבו. לא צריך. אם אתם נהנים, לחשוב מה לכתוב ולכתוב – זה העיקר.
    ובכלל, אני כבר למדתי- לא משנה מה תהיה המסגרת, מה יהיו השיקולים, מה יהיה הפרס: תמיד יהיו מי שיבכו, ירטנו, יגידו "לא טוב, לא ככה עושים"… אבל ככה זה: כמות היזמים שעושים היא אלפית ממספר היודעים יותר טוב. 🙂 מזל.
    ברכות
    שגיא


  5. רגע רגע שגיא. התגובה שלך קצת מפוזרת, אני אנסה לענות על הכל.
    לא אמרתי לשניה שאני נגד התחרות או שאני חושב שהיא דבר רע. לא זלזלתי בפרס לרגע, זה בכלל יפה שאתם מחלקים פרס כלשהו. רק אמרתי שאני לא מעוניין להשתתף.
    את האתגר של לכתוב בצורה מעניינת אני וכל חברי לבלוגוספירה באשר היא עוברים כל פעם שאנחנו צריכים לכתוב פוסט. גם אתה צריך לכתוב בצורה מעניינת לא חשוב איפה אתה כותב. אתגר זה נהדר גם בלי בקבוק קטל 1 לצידו.

    לגבי כניסה לכיס שלך. צודק לגמרי. לא לעניין בכלל.
    ועוד דבר שאתה צודק לגביו זה שאת הבלוגרים כסף לא ממש מעניין וכסף זה לא מה שמניע אותנו. לכולנו יש עבודה וטפו טפו טפו יש איך לשלם שכר דירה. הבלוג זה תחביב.

    הפוסט לא בא לתקוף את התחרות, אני ממש בעדה. פשוט למסגרת כתיבה שלי היא לא מתאימה (לדעתי) ולכן נימקתי למה אני לא מעוניין להשתתף. הנימוק הגיע כתגובה לכך שהרבה שאלו אותי אם אני מתכוון להשתתף.

    וכמובן, כמו ישראלים טובים, אנחנו תמיד יודעים מה הכי טוב למרות שבסוף מישהו אחר צוחק כל הדרך אל הבנק.
    שא ברכה והיה שלום,
    אור.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: