המקדש שלי

07/09/07

החדר האינטימי שלי. המקום שאני מוכן לעבור לגור בו. אתן הכל בשביל לעבוד בו ואמכור את נשמתי בשביל לטעום את כל מה שיש בו.
Brandy Library בטרייבקה הוא המקום האהוב עלי בניו יורק נכון לימים אלו, וכנראה גם לעתיד הקרוב והרחוק.
רק מבט בתפריט העצום שלהם (שימו לב לכמות הויסקי) ואני התאהבתי.
המקום מעוצב בקפידה עם תאורה עמומה, ספות עור ובד נוחות, צוות ברמנים ומלצרים בעניבות ושלייקעס (כן כן, שלייקעס) עם ידע מעורר קנאה ולאורך כל הקירות מדפים עמוסי בקבוקים נדירים יותר ופחות.
קבעתי שם בעשר בערב עם שתי ידידות, כמובן שאני מדייק והן דפקו איחור אופנתי של 50 דקות.
בזמן הזה ישבתי לבד על הבר, ספגתי מהאוירה המיוחדת, מהשירות המפנק וקראתי את כל התפריט, מכריכה לכריכה כמו שאומרים באנגלית, בליווי קליינליש 14 שהיה פתיח מעולה לערב זה. מאלט מהיילנד, לא עדין מדי אבל לא גס וחורך גרון. מאוד מינרלי ואפילו מצאתי מעט מליחות ים. מאוד שונה מהשכן שלו, גלנמורנג'י.
אחרי שהידידות הגיעו החלטנו ללכת על אחד ממגשי הטעימות שלהם.
בחרנו ב- Scotch Connoisseur שכלל את המאלטים הבאים לפי הסדר:

גלנליווט 18 – מאוד פירותי, עדין וחלק. לא מרגש.
ברורה 21 – עשן באף עם איזכורים ללילך (הפרח כן?), קרמי וקטיפתי בפה. סיום ארוך מאוד.
מקאלן 21 – אגוזי מאוד. הכי חלק בטעימה זו. להתענג על כל טיפה.
גלנפרקלס 21 – וניל כבד שמסתיר כל ניחוח אחר. כנ"ל בפה. מתקתק. לא התלהבנו.
Edradour 30 – ריח מייפל, פחם. רק ניחוחות חבית ברבן.
היילנד פארק 25 – כבר טעמתי בעבר ולא אהבתי. ה-30 יותר טוב.
בוואומור 25 – מעושן וכבולי אבל מאוזן מאוד עם ארומות החבית. די מכביד על החיך.
טליסקר 25 – פנינת הערב. שילוב של הכל מהכל. מעט עשן, מעט כבול, מעט פירותיות והכל מאוזן להפליא. המאלט הנבחר לערב זה.

למחרת הגענו למקום בחמש וחצי, הפעם אני איחרתי (דבר שאף פעם לא קורה). מה לעשות, נרדמים.
החלטתי לטעום משהו חדש ובחרתי בברויכלדי 15, סאוטרן פיניש. לא רשמתי TN רשמיים אבל מאוד נהניתי מהמאלט. ממש לא מאלט קלאסי מאיילה, לא כבולי ומעושן כמו חבריו הדרומיים אלא עדין ונינוח כמו שאר חבריו מצפון האי, אבל בלי לשכוח מאיפה הוא מגיע. וכמובן הפיניש המאוד מקורי.
מסתבר שכל שבת מחמש עד שבע וחצי יש במקום טעימות והסברים של בערך 4 משקאות, כולן בעלי מכנה משותף. השבוע המכנה המשותף היה סיום בחביות שרי.
לא סדנה, לא הרצאה. פשוט שיעור פרטי עם הברמן, שברגע שהוא הבין שיושבים מולו מביני עניין גם גלש מעט ונתן לנו לטעום עוד דברים.
גלנקדם – מאזור ההיילנד המזרחי. 15 שנים. אחד המרכיבים העיקריים בבלנטיין. מפוצץ בפרי ובהחלט מרגישים גם בחבית השרי. לאחר הוספת מים התגלו יותר טעמי מאלט.
לונגמורן 15 – הרבה פחות פירותי אך יותר מורכב.
גלנדרונך 12 – מעט כבולי. לא מורכב במיוחד. המאלט הספציפי הזה היה מחוץ להטעמה הרשמית. הוא נפתח בכדי לתת לנו דוגמא מושלמת למאלט למתחילים (לא בשבילי חלילה).
גלנרות'ס 1990, 14 שנים – קרמל ופרחים. אפילו מעט דבש. ספייסייד קלאסי.
בנריאך 15. פדרו חימנס פיניש – סוכריות וקרמל באף. ההפך הגמור בפה. מאוד נוקשה ועוקץ את החך. לא סתם הוא הוטעם אחרון. המאלט הנבחר מהטעימה הזו.
כמו כן הברמן נתן לנו להריח (בלי לטעום) את המאלט בעל ה-PPM הגבוה ביותר כרגע. 50 חלקי כבול למליון.

Kilchoman – פצצת כבול. הורג את האף ואחריו אי אפשר להריח כמעט כלום. לשם השוואה, בארדבג יוגידל יש 44 PPM. וכן, ה-6 הזה מאוד משמעותי. לצערי יש להם רק בקבוק של 150 מ"ל ולא התאפשר לנו לטעום.

מכיוון שאי אפשר לסיים את הערב בשבע, הלכנו לאכול ארוחת ערב בסושי סמבה שם פירקנו שני בקבוקי ניגורי סאקה וכמובן כוס לה שוף ואחריה כוס לף בראון לקינוח בפאב הצמוד.
המשמרת הבוקר הייתה כיפית מתמיד. אני כבר לא יכול לחכות לשבת הבאה.

מודעות פרסומת

12 תגובות to “המקדש שלי”

  1. עדי Says:

    אני מקנאה….. בברנדי לייבארי. 🙂

  2. tzvikachu Says:

    באיזה פיניש הברוקלאדי 15?

  3. almost30 Says:

    נשמע תענוג! ואכן תפריט אלכוהול מפתה. בנוגע לוויסקי- אני לא יכול להיות יותר ירוק(מקינאה). עניין אותי הKilchoman ,בדקתי באתר הבית שלהם , רשום שלגבי כל הבקבוקים הם out of stock. כך שלא במקרה הוא רק להרחה ללא טעימה… עכשיו אני חייב לבדוק איך שמים יד על בקבוק כזה 🙂

  4. kinks Says:

    אם יש להם שם מיטה, אני מוכן לגור שם. בעצם אני בא עם שק שינה וגר שם.

  5. omer Says:

    שוב אחלה פוסט. טעימה רצינית…-אם לא לשתות אותם אז לפחות לקרוא על מישהו שכן.
    פרסמת כבר את הכתבה על עקרונות מיקסולוגיה(כהמשך לפוסט על סדנת הוודקה לפני חודש)??


  6. עומר, הכתבה נמצאת כאן:http://www.tapuz.co.il/food/artinfo.asp?CID=18&SID=104&InfoID=1861

    צביקה, הברויקלדי הוא סאוטרן פיניש. סאוטרן זה יין קינוח מאוד מיוחד (ומתוק).

  7. drinking Says:

    הסתובב לי הראש מהמגוון בתפריט… נראה שבטווח הבסיסי המחירים דומים לארץ או יקרים יותר, אבל רמה אחת מעל והלאה הרבה יותר משתלם בצד שלכם של השלולית.

    keep up the good work


  8. ליאור, אל תשכח שהמנות קטנות יותר (45 מ"ל) ושום דבר לא כולל מס בגובה 8%.

  9. Islay Says:

    רגע, לאן נעלמה התגובה המושקעת שלי מאתמול?? אוף.
    רק רציתי להגיד שברורה הוא אחד המוצלחים ששתיתי. זה ה-21 של Rare Malts?

    ומאיפה היה לו Kilchoman?? בקבוק של 150 מ"ל נשמע כמו בקבוק טסטים ששולחים לבעלי חביות פעם בשנה כדי שיוכלו לעקוב אחר התפתחות החבית שלהם. זה הגיוני גם מאחר ו-Kilchoman קיימים בקושי 4 שנים ועדיין לא הוציאו שום בקבוק (אבל מוכרים חביות עתידיות בקצב).


  10. איפה התגובה שלך? חיפשתי בתגובות זבל, לא מצאתי.
    הברורה באמת היה מיוחד מאוד.
    ה-kilchoman שהיה לו היה בבקבוקון כלומר, וחסר צבע לחלוטין. שקוף כמו מים. הם קיבלו בקבוק מלקוח שכאמור, יש לו חבית משלו.

  11. K.\ Says:

    עוד פוסט מעולה. כמו שכבר נכתב בתגובות, גם אם לא יוצא להיות שם בעצמנו, לפחות אנחנו מקבלים את התחושה באמצעות נציג נאמן בגולה. המשך כך!

  12. אדם שוף Says:

    מעניין ומרתק כרגיל, עשית לי חשק גדול מאוד לנסות את המקאלן 21, צריך כבר לזכות בלוטו כדי שאני אוכל גם להתחיל להתפנק ככה על סינגלים מטורפים.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: