למי שלא יודע אתמול היה היום הארוך ביותר בשנה.
לא רק מבחינת שעות אור, גם מבחינת שעות עבודה. הוא אמנם לא משתווה ל-18 שעות מאחורי הבר, אבל הוא לא רחוק.
במסעדה שלי יש תפריט יין של בערך 250 יינות. רובם ככולם מצרפת (בורדו ובורגון) וקליפורניה.
בחדר יין מצטופפים להם בערך 800 בקבוקים בשווי שמתחיל ב-35 דולר ומסתיים ב-900 דולר.
הרשימה משתנה כל הזמן. משיגים בקבוקים יקרים במחיר זול ומוכרים אותם במחיר די זנותי ולכן לפעמים נשאר בקבוק או שניים שפשוט אין מה לעשות איתם והם נעלמים בבלגן. לא מוסיף לבלגן הזה 25 ארגזי יין שמיועדים למסעדה החדשה שתפתח עוד שבועיים בדאון טאון ובינתיים מאוחסנים אצלנו.
מישהו צריך לעשות סדר בבלגן ומסתבר שהמישהו הזה זה אני.
12 שעות בתוך חדר יין. 12 שעות של סחיבת ארגזים פנימה והחוצה, שינוי מיקומים, בניית תרשימים של החדר ומיפוי מדויק של איפה כל בקבוק ובקבוק נמצאים. איכשהו הצלחתי והחדר יין נראה מעולה ואשכרה אפשר למצוא משהו, אבל בחוץ מונחים ארגזים עם 60 בקבוקים שאין מה לעשות איתם.
אמרתי שאין מה לעשות איתם? בטח שיש מה לעשות איתם. את הטובים לקחת הביתה, את השאר לחלק לעובדים ואת המקולקלים לתת למטבח.
חזרתי הביתה עם 13 בקבוקי יין ובקבוק שמפנייה. הרשימה לפניכם:

Duval Leroy, Rose de Saigne NV
Drylands, Sav-Blanc, Marlbrough New Zealand  2005 (91 points from wine spectator

Pinot Blanc, Pierre Sparr, Alsace, 2005
Chassagne Montrachet, Les Buddines 1er Cru, Bernard Morey, 1997

Cote De Saint-Mont, Le Vignes Retrouvees, Rose, 2005
Bandol, Le Galantin, Rose, 2005

Merlot, Nest Egg, Australia, 2002' Bottle 2263 out of 3575
Clarendelle, Clarence Dillan Wines, 2003
Cote, De Bergerac, Chateau Belingaid, Cuvee Blanc de Bosredon, 2001
Aloe Corton, 1er Cru – Les Vercots, Antonin Guyon, 1998
Beaune, 1er Cru, Vigne de L'enfant Jesus, Bouchard Pere & Fils, 2001
Chassagne Montrachet, Vielles Vignes, Bernard Morey, 2000
Listrac-Medoc, Chateau L'ermitage, Cru Bourgeois, 2003

היינות שלי

בקיצור, אני לא שותה יותר מים עד הודעה חדשה.

הלוואי וכל בית ספר היה כזה.
איך שקראתי באתר של תערוכת הברים שדייל דגרוף וטוני אבו גנים מגיעים לעיר עם הסדנה ידעתי שאני חייב להשתתף בזה. אני חייב את זה לעצמי ולהתקדמות שלי בעולם הברים, מעבר לזה שזה פשוט מעניין.
אחרי שעתיים של שיטוט בין דוכני התערוכה ניגשתי לחדר ההרצאות המיועד ועוד לפני שידעתי מה קורה דיילת של פינלנדיה הגישה לי קוקטייל שנקרא "Pinaplle Smash"
4 חתיכות אננס
6 עלי מנטה (אם אין אז נענע)
1.5 פינלנדיה
0.5 מיץ ליים
1 מי סוכר
למעוך את המנטה והאננס עם המי סוכר, להוסיף את שאר המרכיבים וקרח, לערבב עם כפית ברים ולהגיש.

התישבתי במקומי, שורה ראשונה באמצע כמו כל חנון ברים מצוי. מולי נח אוגדן עבה, כובע של פינלנדיה, מים, כוס יריקה ותשע כוסות יין מלאות בנוזל שקוף.

הכוסות

עד שיתמלא האולם מילאתי את בטני בשפע בסדוויצי'ים זעירים (בלי "קשה"), גבינות, נקניקים וירקות.
ראשון עולה דייל דגרוף. אני אישית מחזיק ממנו כמעט אלוהים. האיש פשוט גאון בכל מה שנוגע לשילוב טעמים וטכניקות שונות ומשונות בנוגע להכנת קוקטיילים. פשוט שף קוקטיילים. מיקסולוג.
מתחילים לדבר על וודקה, עם קוקטיילים, השפעות הקרח על הקוקטייל ובעיקר חשיבות החומרים.
ואיזה חומר יותר בסיסי לקוקטייל מאשר וודקה? וזה השלב שבו עברנו לטעימה העיוורת.
חשבתם שיש פלצנות בנוגע ליין? מריחים, מגרגרים ויורקים? מסתבר שבוודקה זה בדיוק אותו דבר.
ולמקרה שחשבתם שוודקה זה משקה חסר טעם וריח, כנראה שטעינו.
כל וודקה עורסלה בכוס, רוחרחה לעומק (נושמים דרך הפה ולא דרך האף. 40% אלכוהול משביתים את כל הקולטנים באף), שוטפים פעם אחת את הפה, יורקים. טועמים שוב ויורקים.שואפים עמוק בשביל לקרר את הפה ולהבין את הוודקה. אז נתחיל:
וודקה א: מן הסתם על צבע אין מה לדבר. וודקה היא שקופה וצלולה.
וניל, פלפל לבן, אורז אבל בעיקר ריחות של דגנים וחיטה. ריח אלכוהול קשה.
וודקה ב: פרחים, וניל, אלכוהול עדין יותר מהקודמת.
וודקה ג: פה האלכוהול נמצא מקדימה ומכה בנו דבר ראשון, אחר כך מגיע פלפל שחור, אניס ווניל. קשה בפה, שמנונית ומאוד חריפה.
וודקה ד:  ליים. שקטה וקטיפתית.
וודקה ה: פחם, אגוזים, fresh cut oak. חמאתית בפה, סיום ארוך מהמצופה.
וודקה ו: ליקריש, קצת מרה. אניס. chalky.
הוודקות שנטעמו היו סקיי, גריי גוס, קטל 1, פינלנדיה, סטולי ואבסולוט. רוצים לדעת מי זו מי? בסוף.
עכשיו פרויקט לרציניים שבנכם, קחו וודקה בטמפרטורת החדר, אם יש יותר מוודקה אחת מה טוב ותעשו טעימה עיוורת. תתפלאו מה אתם מגלים אם רק תתרכזו.
עוד שאלה למחשבה: ע"פ הנתונים הללו, עם איזו וודקה תעדיפו להשתמש לבלאדי מרי? ולוודקה תפוזים? קוקטייל מתוק? ולמרטיני?  תענו על זה עכשיו. כשתגלו בסוף מי זו מי, תתפלאו מהתוצאה. אני התפלאתי.הלוואי ויכולתי להעביר לכם את כל הידע שקיבלתי בסדנה הזו אבל קצרה היריעה ורובכם בכלל לא ברמנים אז זה לא נוגע לכם. עם הזמן ובפורומים השונים אני מבטיח לנסות להעשיר אתכם.
עברנו לטעום שלוש וודקות בטעמים. פינלנדיה אשכוליות שמיוצרת עם תמציות של שלוש אשכוליות שונות, צהובה, אדומה ופומלה. פינלנדיה גרגירי יער ופינלנדיה מנגו הותיקות.
לאורך כל הסדנה הוזרמו קוקטיילים מעולים כמו ה-Grapefruit Julep
1.5 פינלנדיה אשכוליות
0.5 סירופ דבש (1:1 יחס של דבש ומים חמים)
0.75 מי סוכר
1.5 מיץ אשכוליות
1 מיץ רימונים
גבעול נענע
לפצוע את הנענע עם הליים והדבש, להוסיף את שאר המרכיבים, לנער ולסנן לכוס עם קרח טרי. לקשט עם נענע.

מנגו מרטיני (הגרסה בבר שלי שונה, אבל זו הרבה יותר טובה)
4 חתיכות מנגו טרי
0.5 מיץ ליים
ספלאש אורז'ט (מיץ שקדים, מרכיב עיקרי במאי טאי)
0.75 פינלנדיה מנגו
0.75 פינלנדיה
לנער חזק ולסנן סינון כפול לכוס מרטיני עם כתר קינמון. אחד הקוקטייל שהכי אהבתי בסדנה.

דייל מוזג מנגו מרטיני - סינון כפול

קובלר מלפפון:
מחית תפוח ירוק ומלפפון (בבלנדר)
ספלאש מיץ לימון
ג'ינג'ר (עיגול בגודל מטבע של חצי שקל)
1 מי סוכר
1.5 פינלנדיה
למעוך חזק את הג'ינג'ר, להוסיף את שאר המרכיבים ולנער חזק. לסנן לכוס עם קרח טרי. לקשט עם תפוח ומלפפון.

ככה מנערים קוקטייל!

והפייבוריט שלי: Perfect Passion
1.5 פינלנדיה
2 תותים
2 ליצ'י (ליצ'ים?)
ג'ינג'ר  (עיגול בגודל מטבע של חצי שקל)
0.25 שרי יבש
0.25 מיץ לימון
למעוך את הגינג'ר חזק, להוסיף את התותים והליצ'י ולהמשיך למעוך, להוסיף את שאר המרכיבים, לנער ולסנן סינון כפול לכוס מרטיני מקוררת. קוקטייל מושלם.

"בחברת קוקטייל טוב שרירים נרגעים, עצבים נרגעים, חיוכים נמתחים, חברויות נקשרות והעולם נהיה מקום יותר טוב"
במילים האלו חתמו דייל וטוני את הסנדה המעשירה והמיוחדת הזו ואני שמח שהייתה לי הזכות ללמוד משניהם.

הוודקות בטעימה העיוורת:
א: אבסולוט
ב: סטולי
ג: סקיי
ד: פינלנדיה
ה: קטל 1
ו: גריי גוס

מסקנות? פינלנדיה וודקה מעולה. קטל 1 לא משהו. גריי גוס מגעילה והיא חשוב, אבסולוט לא גרועה כמו שעושים ממנה. אני בהחלט מסתכל על וודקה אחרת עכשיו.
אבל הכי חשובה זו התעודה, אני Master Of Vodka. מה שזה לא אומר.

שנה שלמה חיכיתי לזה. מאז שפתחתי את הבלוג אני מחכה לכתוב על התערוכה ומצטער על כך שלא היה לי בלוג שנה שעברה.  תערוכת הברים 06 והמשך היום אחריה היו, ללא ספק, 24 השעות הכי כיפיות והזויות בחיי. ואני ממש לא רוצה להכנס פה לפרטים. תסמכו עלי.
עם הרבה צפייה הגעתי למרכז הכנסים ע"ש ג'וזף ג'ביץ (אל תשאלו אותי מי זה) וגיליתי שיחד עם התערוכת ברים יש גם תערוכת פלסטיק ענקית וכנס כלכלי כלשהו. התערוכה נערכה באולם יחסית קטן ועדיין יותר גדול מתערוכת אוטומוטור, רק לשם המחשה.
מצויד בכרטיס VIP שרכשתי במיטב כספי שלושה שבועות מראש, עליו מתנוסס בגאון   Bar Manager. אז מה אם אני לא רישמית מנהל הבר…
לאכזבתי גיליתי שהשנה רוב התערוכה מתרכזת במוצרים נלווים לבר ולאו דוקא באלכוהול וליקרים איכותיים כמו בשנה שעברה. היצוג של הבירות היה עלוב בלטיקה, הנציגה הרוסית החדשה בזירה ומייקלוב לייט וגרולש הותיקות.
טעמתי הרבה מאוד דברים, יותר נכון טעמתי כל מה שאני לא מכיר. הנה תיאור כמה שיותר ממצה ועם זאת כמה שיותר קצר על כל המיוחדים שבהם.
הערה קצרה: תמונות מהתערוכה אפשר לראות בפליקר החדש שפתחתי במיוחד בשביל זה. התמונות הן לפי סדר הופעה בפוסט.

Choya Ume Blanc
מכירים את חברת צ'ויה? ניתן למצוא אותם בכל חנויות האלכוהול עם שיכר השזיפים היפנים הנחמד שלהם על שלל גרסאותיו. בתערוכה הם הציגו את ( Ume (wu-meb, יין פירות לבן (בהגדרתם) שמיוצר מהפרי היפני האקזוטי.
"יין" נהדר, קליל ומתקתק. בהחלט יכול להחליף כל יין לבן אמיתי אחר בליווי לארוחה, בעיקר סושי כמובן.

The Spirit Of Liberty
עם שם שכזה, המוצר חייב להיות אמריקאי לא?
אז כן, מדובר על ליקר שמנת אמריקאי, להגדרתם הראשון. אני רק שאלתי אם סטארבאקס זו לא חברה אמריקאית, אבל מי אני לשפוט מסע פרסום שגוי.
ליקר שמנת בסגנון אייריש קרים, בסיס ברבן עם טעמי תפוח ודובדבנים. לא ליקר רע בכלל, אבל אני עדיין מעדיף בייליס. אולי הוא עדיף על כל החיקויים הזולים. הדבר הכי מיוחד בו זה שהוא מגיע בבקבוק בצורת פסל החירות.
לטענת החברה בליקר אין פחמימות והוא יכול להשתמר לתקופה ארוכה יותר מחבריו האירים בעיקר בזכות 18 אחוזי האלכוהול שבו.

Lichido
אני לא מבין למה השילוב של קוניאק וודקה כל כך פופולרי בכל הליקרים היוקרתיים הזרחניים, אבל הנה עוד אחד והוא לא רע בכלל. ליצ'ידו הוא ליקר ליצ'י, גויאבה ואפרסק לבן שמגיע בבקבוק עם שלושה צבעים שהיה יכול להיות באנג מעולה בשנות ה-60. גם הצבע הורוד של הליקר מעורר געגועים לתקופות יותר מיוחדות בהיסטוריה.

Alizee
אם כבר מדברים על ליקרים ע"ב וודקה וקוניאק אי אפשר שלא לעבור לאחד הראשונים בתחום, אליזה.
החברה יצאה עם טעם חדש, Wildberry, שמשום מה לא מעורבב עם קוניאק אלא רק וודקה. השינוי מאוד מורגש והליקר טעים בהרבה משאר חבריו המזעזעים לטעמי. נו שוין (תרגום לאלא מכם שלא מדברים יידיש, שיהיה).
הזמן קצר מדי בלהתעכב על דברים שאני לא אוהב. עוד משהו כדי שנשים כושיות שמנות מהדרום יוכלו לערבב עם ההנסי שלהן. מצטער שאני לא פוליטיקלי קורקט.

Tyku
ליקר יפני ע"ב סאקה, ברנדי וודקה. בקבוק יפייפה, צבע ירוק זרחני אבל עדיין מזמין לשתייה וטעמים מיוחדים. מעט מתקתק, עם סיומת סאקה שמסגירה מיד את מוצא הליקר. נהדר עם שתי קוביות קרח. אחד האהובים עלי בתערוכה.

Vayant
אחד הפוסטים הראשונים שלי היו על ה-Zen, ליקר תה ירוק. מסתבר שחברה הולנדית אהבה את הרעיון ויצרה ליקר צ'אי. התוצאה נהדרת. ליקר שמנת עם טעמים נהדרים של ציפורן, קינמון ואגוז מוסקט. 12.5 אחוז אלכוהול עדינים ונהדרים. אפילו קיבלתי בקבוקון מתנה אותו אני שותה ברגעים אלו. אני לא הייתי מערבב איתו כלום ולראייה אהבתי פחות את הפינה קולדה שהוטעמה בדוכן מאשר את הליקר הנקי.

Jekyll & Hyde
מקוריות משחקת תפקיד נרחב בזוג הליקרים המשלימים הללו. החל מהבקבוקים, דרך הצבעים, העובדה שהם צפים האחד על השני ומסתיים בטעמים המשלימים. ג'קיל הוא הליקר wild berries העדין והמתקתק, תפקידו לעדן את הייד, ליקר עשבוני שמזכיר רמזוטי.  שוט של ג'קיל שמעליו שכבה דקה של הייד בהחלט יכול להפך ללהיט מועדוני לא קטן, אבל בשביל אפשר פשוט להציף רמזוטי או יגר מעל ליקר מתקתק כלשהו. אבל תודו שהגימיק חמוד.

משפחת האורגנים
אמנם בשולחן מבודד בצד התערוכה אבל גם אליהם הגעתי. חברת Maison Jomere מייצרת וודקה, ג'ין רום וויסקי על טהרת האורגניות. שום דבר מיוחד לדבר עליו בתחום הטעמים, אבל אם לנחש ע"פ הכיוון שאליו זורמת תעשיית המזון בעיר, אלכוהול אורגני הולך להיות הדבר הבא. רק בגלל שבטוח תשאלו, הויסקי הוא בלנד של 3 מאלטים אורגניים.

La Certeza
טקילה חדשה בארה"ב ביבוא של ענקית האלכוהול מארי בריזרד. אני לא ממש איש של טקילה אבל אני חייב לציין את החלקות של הטקילה הזו על כל רמותיה השונות. לרוב רק הריח מעורר אמלי רפלקס הקאה, אבל לא בטקילה הזו. אולי מצאתי פיתרון לבעייתיות שיש לי עם טקילות? בשביל הפרוטוקול, הפעם האחרונה ששתיתי טקילה הייתה בתערוכה בשנה שעברה.

Pink 
הדוכן המרשים ביותר בתערוכה ללא ספק. פינק היא וודקה הולנדית מתובלת בקפאין וגואנרה. לא ממש מתאימה לשתייה נקיה נהדרת בקוקטיילים. הדבר הראשון שאמרתי בדוכן הוא שיש לי בקבוק בבר ושאין לי מושג מה לעשות איתו. מסתבר שמי שאמרתי לו את זה הוא המיקסולוג של החברה שהביא לי מחברת מתכונים מרשימה עם קוקטיילים  לכל מאורע שלפחות על הנייר נראים נהדר. האפל מרטיני שהוגש בדוכן היה נהדר.

Daily's Cocktails
כל מי שמכיר אותי יודע שאני חסיד נלהב של שימוש בחומרים טריים, אלכוהול איכותי והכנת הקוקטייל מול הלקוח.
לכן מוזר לי שמצאתי את עצמי כל פעם חוזר לדוכן הספציפי הזה וטועם קוקטיילים שמגיעים מקופסת קרטון.
לא ערבוב, לא סחיטה, לא מזיגה. פשוט לשפוך מהקופסא לתוך כוס עם קרח והופ, יש מרגריטה רימון, מוחיטו, קוסמופוליטן וכו'. חלילה לשימוש בבר, אבל למסיבות גדולות זה פתרון אידאלי ולא יקר. באמת טעים.
עכשיו תזכרו שאם אתם מספרים על זה למישהו יש לי את כתובת ה-IP שלכם!

זה ממש לא הכל, אבל אלה הדברים ששווה לכתוב עליהם.
הוודקות האיכותיות נשארו איכותיות (רוברטו קבאלי, XO), הליקרים המגניבים נשארו מגניבים (Margarita King, X Rated).

עוד כמה דברים על רגל אחת:
Krahn, ג'ין שהכין את המוחיטו הכי טעים שאי פעם טעמתי.
Stirings, מיקסים מוכנים ועיטורים מיוחדים לכוסות.
Cabana, קשאסה פרימיום. Leblon עדיין יותר טובה.

Oxygen Bar
לא יודע מי חשב על זה, אבל מגיע לו פרס נובל. חמצן בטעמים. ארומה תרפיה בבר. לא ראיתי את זה מאז טיול ללונדון בגיל 17, ואז הייתי צעיר מדי בשביל להכנס אז בשבילי זו התנסות ראשונה.
מיכלים קטנים שמזכירים בקבוקי נרגילה, בועות, וצינורות חמצן שעוברים מאחורי האוזניים אל תוך האף. עברתי טעם טעם והתלהבתי כמו שלא התלהבתי מאף משקה בתערוכה.

זהו פחות או יותר. את האמת ציפיתי ליותר אבל התערוכה הייתה מעט מצומצמת משנה שעברה. בנוסף לתערוכה נערכו גם תחרות קוקטיילים ותחרות פליירינג, סדנאות בירה וטקילה וגולת הכותרת של כל התערוכה ופוסט שיעלה בימים הקרובים, Finlandia Finishing School. 

אביב זו תקופה שמביאה עמה שינויים. במיוחד כשאין עוד הרבה זמן לאביב והקיץ כמעט פה.
 במקרה של הבר זה אומר עוד שינויים ברשימת הקוקטיילים.

הסנונית הראשונה שבשרה את בא האביב היה הליקר St Germain עליו דיברתי בעבר.
הפעם הוא השתלב נהדר עם הסנונית השניה של האביב והאורחת החדשה בספיד רק שלי, פינלנדיה אשכולית.
לאחר כמה נסיונות עם פלחי אשכולית, סגירה\הרמה עם פרוסקו ועוד כל מיני המצאות הגענו לנוסחה המנצחת שגם לא מעיקה ע"י חיתוך והכנה של עוד פרי למשמרת וחוסכת את זמן המעיכה של האשכולית הטריה.
La Pamplemousse
בהייבול עם קרח:
45 CC פינלנדיה אשכולית
30 CC ליקר St Germain
מיץ אשכולית אדומה עד הסוף
ספלאש קרנברי
לגלגל ולהגיש עם ליים ודובדבן

עוד קוקטייל מרענן לקיץ הוא גרסה שונה ומעניינת למוחיטו שכבר קצת נמאס, מוחיטו ליצ'י.
שוב אחרי כמה נסיונות הגענו לתוצאה הזו:
בשייקר
6 עלי נענע
15 CC מיץ ליים
30 CC מחית ליצ'י
60 CC ליקר ליצ'י (סוהו)
לנער את כל התכולה לתוך הייבול ללא סינון
לסגור עם סודה

מאוחר יותר היום הדרמתי לרחוב הכי דרומי במנהטן ושמו כן הוא, South Street. מסתבר שקצת מזרחית לרחוב פולטון השוקק תיירים וה-South Street Seaport מסתתרת חנות היין, Pasanella & Son, Vinters, שזכתה לתואר אחת מחנויות היין הטובות במנהטן ע"י Food & Wine וע"י New York Magazine לשנת 2007.
החנות אירחה תערוכת צילומים של Massimo Vitali, אחד המאומנים העכשווים החשובים ביותר הידוע בצילומי החופים והנוף הגדולים והמפורטים שלו. התערוכה הייתה בחסות HK Photographs.
הוטעמו שני יינות איטלקיים, לבן ואדום.
Tenuta Cocci Grifoni, Offida ,Pecorino 2004
פקוריני הוא היין הלבן מבין השניים, למי שלא יודע. אני לא ידעתי. פעם ראשונה שאני טועם פקוריני.
היין לא יושן בחביות בכלל. אני אומר את זה דבר ראשון כי הוא מבציר 2004.
צבע היין ירוק. לא קרוב אפילו לזהוב או כל גוון שלו. פשוט ירוק. גם באף הוא מזכיר אך ורק פירות ירוקים עם תפוח ירוק בראש וליים שלא מאחר להגיע. בטמפרטורה נמוכה היין טעים וחמצמץ, מרגיש קצת ריק אבל יכול ללוות מנות פתיחה קלילות בלי שום בעיה ואפילו לשתייה בפני עצמו. הבעיתיות התחילה לאחר כמה דקות בהן היין התחמם. היין פשוט התרוקן מכל התכונות הנעימות שלו ונשאר סתם חמוץ. תפוח ירוק אבל ממש לא בשל.
היין לא יושן כלל בחביות ולכן אני מעט מתפלא שהוא שורד 3 וחצי שנים מהבציר. לדעתי היין היה צריך להשתות כבר לפני שנה ואפילו לפני.
ב-15 דולר אפשר להשיג משהו הרבה יותר טוב.

Rosso Pceno Superiore, Tenuta Cocci Grifoni, Vigna Messier 2003
בלנד של נגרואמרו, קברנה סובניון וסנז'ובזה. צבע אדום כהה, אף דחוס וכבד מלא בפרי שחור וחבית שהולמים באף בעוצמה לא נעימה. לא ממש שונה בפה. כבד, גס ולא נעים.
לפי המוכר האזור ממנו מגיעים היינות רק מחכה שיגלו אותו, אני אומר שיש דברים שעדיף לא לגלות. ואם כבר מגלים, לתת לאחרים להחליט מה לייצא ומה לא.  אבל את שני היינות האלה לא!

לסיום היום הייתי בהופעה ה-100 של מיומנה ביוניון סקוור ואחריה הדבר הכי טוב בכל היום הזה, Oatmeal Stout מה- Heartland Brewery יחד עם עוגות סרטן (נשמע מעפן בעברית), פופקורן שרימפס (נשמע עוד יותר מעפן בעברית),  אצבעות מוצרלה (נחשו מה?) וסטייק גדול ומדמם.
הייתי אומר שהלקח הוא להמשיך ולשתות את מה שמכירים ואוהבים, אבל מה מעניין בזה?

ביום שני יש את תערוכת הברים של ניו יורק וסדנת הקוקטיילים של דייל דגרוף. צפו לפוסט ארווווווך מאוד.

ללא סימני שאלה או קריאה.
תירגעו. אני לא מדבר על אחד מהיינות הגדולים של בורדו. הוא בכלל ספרדי.
גם לא אחד מהגדולים של ספרד. פשוט יין טעים שמתאים לי ולטעם שלי כמו כפפה.
אני כותב אחרי יותר משלושת רבעי בקבוק, אז דעתי לא בדיוק צלולה, בלשון המעטה. אבל היין הזה פשוט מושלם.
Pedro Martinez Alesanco, Rioja Reserva,2000
לא מכיר את היצרן. לא יודע כמה גדול או מיוחד היה בציר שנת 2000. לא יודע אפילו מה הרכב הענבים.
אבל מה כל זה באמת חשוב?
זה חשוב לידע בסיסי. חשוב ללמידה. חשוב להתפתחות וגדילה בתור חובב יין. אבל זה לא חשוב עכשיו.
מה שחשוב עכשיו זה זה שיש לי סטייק טוב בבטן, קומדיה מצחיקה בטלויזיה, מזג אויר סגרירי בחוץ (בחדשות מגדירים את זה כסופה טרופית, אפילו יש לה שם. טרופית בטעם ענבים?) ויין שטעים לי בכוס.
החל מהרגע שפתחתי אותו, רגע לפני שטיבלתי את הסטייקים וחיממתי שמן לצ'יפס, עד לרגע עתידי עוד כמה דקות שהבקבוק ייגמר אני נהנה לחלוטין ממנו. הוא התחיל בפיצוץ של וניל וציפורן באף, ממש רגע אחרי המזיגה הראשונה אחרי שהוא התעורר משינה בת 7 שנים.
לאט לאט הוא התעורר והחל לחשוף פירות ותחכום. בעיקר לאזור הדובדבנים חמצמצים וארציות (תרגום חופשי שלי ל-earthiness). עד שהאוכל היה מוכן היין כבר היה ראוי לשתייה ולא רק לטעימות חטופות.
צבע אדום עמוק עם מעט סימני גיל בקצוות (מתחיל לאבד צבע), גוף כבד-בינוני, אף מדהים מלא בדובדנים החמוצים שרק התעצמו על חשבון ארומות חבית שמתחבאות מאחורה אבל עדיין ניתנות לזיהוי. טנין עז אך נעים שמתשלב נהדר עם פירותיות ועומק ללא "חורים" כלשהם בחלל הפה עד לסיום מעט מר. ריוחה כלבבי.
עכשיו אם תסלחו לי, אני הולך לישון. עובדים מחר.

בשורה התחתונה, לא קשה ליצור קוקטיילים. פשוט לערבב כמה מרכיבים. לא צריך אפילו לנער, פשוט למזוג על קרח.
החוכמה היא לעשות קוקטייל טוב.
קוקטייל טוב, כמו כל דבר בחיים, נשפט בעיקר בתחום האיזון. לא מתוק, לא חמוץ, לא מר, לא אלכוהולי אבל עדיין "עושה את העבודה". וכמובן המבחן הכי חשוב לכל קוקטייל, האם הלקוח הזמין עוד אחד.
לי אישית יצא כבר ליצור כמה קוקטייל מוצלחים בחיי, המתועדים נמצאים בפוסט הזה. כולם היו תוך כדי משמרת באילתור של רגע או מתוך הבנה של מה הלקוח מחפש בקוקטייל שלו.
אבל ליצור קוקטייל מאפס, קוקטייל שאמור להכנס לתפריט הקוקטיילים זה כבר סיפור אחר. ברגע שיש אינסוף זמן ואינסוף מרכיבים אפשר לעשות הכל ופה המקוריות והטעם עומדים למבחן.
גם התחרות לא קלה. בניו יורק אפשר למצוא החל מקוקטיילים קלאסיים עם מרכיבי סופר פרימיום, דרך קוקטיילים עם פירות שמיובאים במיוחד לבר, עשבים ותבלינים הזויים ועד מרטיני עם דיו של דיונון. צריך להיות ממש מקורי בשביל לרגש בעיר הזאת. 
החלטנו להוציא את המנגו מוחיטו הקפוא לגמלאות. בעקבות קניה לא ממש ברורה של 10 ארגזי רום מיושן (אז מה עם היה דיל טוב?) הוחלט להכין קוקטייל קפוא חדש ע"ב אותו רום. פה נכנסת לתמונה טראומה מראשית ימי בבר.
העבודה הראשונה שלי הייתה במסעדה שף בקניון ארנה בהרצליה. לפחות 3 פעמים במשמרת היה עלי להכין מרגריטה קפואה וכל אחת מהמרגריטות שהכנתי הוחזרו. לא יודע למה, לא יודע מה לא עשיתי כמו שצריך אבל הטראומה נשארה. כנראה שקוקטיילים קפואים זה פשוט לא בשבילי. בגלל זה היה כל כך קשה לבנות את הקוקטייל הזה.
קוקטייל קפוא צריך להיות מתקתק, רצוי טרופי, ויחסית לא כבד. אנשים צריכים גם לאכול ולא רק לשתות.
לערבב עם רום זה ממש קל. יש כמה דברים שפשוט הולכים איתו לא משנה מה. קוקוס, אננס, בננה, קיווי וכל דבר טרופי\אקזוטי אחר. חלק מהמטרה הייתה לא להוסיף עומס על הברמנים. לא מספיק לחתוך ולסחוט עשרות לימונים, ליים ותפוזים כל בוקר, עכשיו גם לחתוך עוד פרי בשביל קוקטייל קפוא? ממש לא לעניין.
אז הוחלט להשתמש בפרי שהמטבח גם ככה חותך בשביל קינוחים וזה בננה. רום ובננה הולך טוב ביחד אבל זה לא מספיק. צריך עיקר. צריך עוד נפח.
את הנפח מצאתי בשני מקומות, האחד הוא ספלאש כבד של אייריש קרים שכאילו מאגד את כל הרכיבים ביחד ומאזן טעמים. השני הוא הבלנד פינה קולדה. פשוט להוסיף רום ויש פינה קולדה. 60 CC שלו ומקבלים עושר של טעמים שאי אפשר למצוא בערבוב של ליקר וזה לוקח בדיוק 5 שניות למזוג אותו. את הבננה החלפנו במליבו בננה החדש. ליקר בננה טרופית (בניגוד לבננה הצהובה). גם מוסיף אלכוהול וגם מוריד מהסמיכות והכבדות שהבננה האמיתית נתנה.
3 אואנץ בלנד פינה קולדה
0.5 אייריש קרים
1.5 רום מיושן
1 מליבו בננה

אז את נושא הקוקטייל הקפוא פתרנו. עכשיו לפתור בעיה אחרת. קוקטייל מאוד פופולרי אבל מכיל 8 מרכיבים שגורם לברמנים לקלל בכל שפה שהם רק יודעים. קוקטייל מעולה אבל לא עומד במבחן המציאות.
סתם בשביל הפרוטוקול:
0.75 מיץ ליים
1.5 מיץ אננס
0.75 רום לבן
1 רום מיושן
1 ליקר 43
2 דאש אנגוסטורה
ספלאש גרנדין
לנער ולסגור עם ספלאש ג'ינג'ר אייל.
מבינים כמה זמן זה לוקח? זמן שאין לי מאחורי הבר.
שוב קראנו לדגל את הרום המיושן שלנו (בכל זאת יש 10 ארגזים), ליקר St Germain, מיץ ליים ומיץ תפוזים.
יצרתי קוקטייל מזיגה טעים, מאוזן, עם רכיבים אקזוטיים ומעניינים והכי חשוב, קוקטייל שגורם ללקוח להצביע עליו ולהגיד "אני רוצה את זה".
עכשיו מגיע תורכם. תעזרו לי למצוא להם שמות. בבקשה.