בירה אנגלית ויינות לטיניים

05/02/07

שלוש בצהריים. אני מחתים כרטיס עבודה במכונה שנראית כמו מסרט של צ'רלי צ'פלין. נגמרה עוד משמרת בוקר של מיץ תפוזים ושלוש כוסות יין. מה לעשות, גם זה חלק מהעבודה. לא רק קוקטיילים ושמפנייה כל היום. עזבתי עצבני מסיבות שאני אשמור לעצמי, ואין כמו להוציא עצבים ע"י צעקות על מסך הטלויזיה בזמן משחק של ליגת האלופות. לצערי אין לי את כל ערוצי הספורט בחבילת הכבלים שלי לכן נאלצתי למצוא בר שפתוח בארבע אחה"צ ומעדיף לשדר ליגת האלופות מאשר משחק פוטבול אמריקאי. מזל שיש אחד כזה. כנראה שיש סיבה שהוא קיים משנת 1952. לאחר עשר דקות נכנס בחור, מתישב לידי ושואל "How much, How Much?" במבטא כבד ומוכר. תמיד אפשר לסמוך על זה שאם לא תמצא מישהו לראות איתו את המשחק ה מישהו הזה ימצא אותך. צ'לסי – ליברפול. חצי גמר ליגת האלופות. בר אמריקאי טיפוסי, שני ישראלים ובירה מעולה. Boddington Cream Ale היא בירה אותה אני רוצה לנסות כבר הרבה זמן. אני לא מבין למה חיכיתי כל כך הרבה זמן לנסות משהו כל כך טוב. הבירה נמזגת כמו גינס אבל בשלב אחד. כלומר בלי זוית של 45 מעלות ויישור הכוס לקבלת ראש קצף. פשוט מוזגים אותה והיא כבר מסתדרת לבד. גם נוח לברמן וגם נראה ממש טוב. לבירה צבע זהב עמוק יפייפה והיא צלולה לחלוטין. ראש קצף עבה וקרמי שלא נעלם. כאילו היא יפה מדי בשביל לשתות. כמו בגינס, אתה יכול לדעת בדיוק מתי לקחת כל שלוק מהבירה. לא מרירה מדי, לא מתוקה מדי, בדיוק מה שאני אוהב בבירה. מעין "גינס בטעם וניל". 6 דולר לפיינט.

boddington.jpg

לאחר שלוש כאלה סוף סוף נגמר המשחק, הטובים ניצחו, ואני יכולתי לחזור הביתה חצי מעולף ולישון שלוש שעות. כשהתעוררתי לנוכח העובדה שאני צריך לעזוב את הדירה לשעה וחצי בערך (שוב, סיבות אישיות) וזה נתן לי את האפשרות לשבת בבר של מסעדה שסעדתי בה בעבר. Calla Ocho. מסעדה קובנית בשדרת אמסטרדם על רחוב 81. הגעתי בערך שעה לפני הסגירה. המסעדה כבר אחרי הפיק של ארוחת ערב ולברמניות (המדהימות) יש זמן לעמוד ולפטפט עם לקוחות. תרשו לי להיות אלדד לוי לכמה דקות. למנה ראשונה הזמנתי סביצ'ה שרימפס וסרטן קלאסי במיצי לימון ומנגו עם מנגו ובצל. בהמלצת הברמנית ליויתי את המנה בויונייה ארגנטינאי, Pie De Palo 06, שהיה מושלם לליווי המנה. המנה הייתה מצוינת. שילוב בין חמוץ לחריף שטעמי הלימון והתפוח הירוק של היין התאימו להם בשלמות וניקו את הפה ביסודיות לקראת הביס הבאה. הסביצ'ה הגיעה עם פופקורן בצד. משהו שעדיין לא מובן לי אבל זה נחמד. ליין זה ממש לא מתאים. למנה עיקרית בחרתי את הקורדרו. טלה ארגנטינאי שהוגש במסטינג צבאי כשלכל חלק במנה יש את המקום שלו. בשר, ירקות, אורז, רוטב, פלפלים חריפים (לא נוגע) ובאמצע טורטיות שנאפות במקום כדי לארוז הכל ביחד. חות מהבשר שפשוט נמס בפה המנה לא הייתה מלהיבה מדי. היין שנבחר ללוות אותה היה Rotllam Priorat, Torojja Del Priorat 04. בלנד של קברנה, גרנאש וקריניאן. הכוס הראשונה שהזמנתי הייתה מקולקלת לחלוטין. לאחר טעימה מבקבוק חדש באמת התברר שזה היין ולא אני. ליין גוף בינוני, אפרסק ושזיף מבושלים באף עם מעט מוקה ועץ קלוי. ממלא את הפה במתקתקות עדינה עם טנינים רכים וסיום קרמלי. משאיר פה מעט יבש. היין כאילו נולד ללוות מנות טלה. תאווה לחיך. מחר עוד משמרת כפולה בשני מקומות שונים. 15 שעות במצטבר. כל עוד יש אלכוהול טוב יהיה בסדר.

מודעות פרסומת

11 תגובות to “בירה אנגלית ויינות לטיניים”

  1. נויף Says:

    ממממ… תיאורי האוכל והיין מעוררי תאבון במיוחד! וואוו!
    מקווה שהענינים האישיים יסתדרו…


  2. "תמיד אפשר לסמוך על זה שאם לא תמצא מישהו לראות איתו את המשחק המישהו הזה ימצא אותך."

    כל כך נכון.

    Calla Ocho. מסעדה קובנית בשדרת אמסטרדם על רחוב 81.

    מצחיק. כי חשבתי לעצמי, היי הייתי שם, המקום עם הברמניות המדהימות. שורה אחר כך אתה כותב:

    לברמניות (המדהימות) יש זמן לעמוד ולפטפט.
    אני שמחה שהן עדיין שם.

  3. drinking Says:

    אביטל, יותר מכל הפוסט הזה ההודעה שלך היא זו שגרמת לי לגעגועים למנהטן 🙂

    ולגבי הבירה – נשמעת חבל על הזמן עד למשפט 'גינס בטעם וניל', עכשיו אני לא מתקרב…

    (ובהצלחה בכל מה שלא קשור לאלכוהול)


  4. 🙂 כשהיינו ילדים היו שני טעמים שוקולד ווניל. אני שנאתי את שניהם. אחר כך הביאו את הפיסטוק, ומאז שווה לחיות.


  5. הברמניות באמת מדהימות. לא יודע איפה מוצאים אותם.
    מקצועיות זה כבר סיפור אחר אבל נסלח להן כי הן מדהימות וכבר היה לקראת סגירה.

    ליאור, הוניל זה אפטרטייסט. לא העיקר. אני פשוט מאוד רגיש לוניל אז גם קצת אצלי זה הרבה. באמת אחת הבירות חבית היותר טובות שיצא לי לשתות. הבנתי שגם הגרסה בפחית לא רעה אם יוצא לך. תשתה. הרי בשביל זה (בין היתר) אנחנו חיים.

  6. eran73 Says:

    עזוב אותך מ2 אלה, ספר קצת על הויונייה:)
    עוד לא יצא לי להתקל בויונייה ארגנטינאי.
    אלה שעושים בארץ לא רעים בכלל ואני עוד רוצה לנסות איזה קונדריו טוב, חבל רק שהמחירים שלהם בשמיים.
    פריורט הוא אזור היין החביב עלי בספרד רק שבארץ היבוא שלו מאוד מינימלי.
    ובהצלחה עם העניינים האישיים.


  7. אין עוד הרבה מה לספר על הויונייה. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בויונייה ארגנטינאי כי עשיתי טיול במנדוזה אבל אז לא ממש הבנתי מה אני שותה ("מה זה ויגוניר?").
    לאט לאט ויונייה נהיה הענב הלבן המועדף עלי. אני מת שמישהו יזמין קונדריו או שאטונאף דו פאפ לבן ויחזיר לבר ואז נטעם או שיבוא סוכן או משהו.

    בארץ מאוד אהבתי את הסולנס (SOLANES) הוא היה יין השבוע במסעדה שעבדתי בה. הוא בלנד של 40% גרנאש, 40% קברנה, 10 קריניאן ו-10 טמפרניו. חבל רק שאני היחיד שאהב אותו.

  8. eran73 Says:

    חחח הסולנס נהדר. קשה להכניס יינות לא מוכרים בארץ בשביל אנשים בארץ מילת הקסם ביינות ספרד היא ריוחה ולשלם הרבה כסף על איזה יין מאזור שהם לא שמעו עליו בחיים כמו פריורט זה טירוף.
    אני בהזדמנות מקווה גם לטעום את יין הדגל הסימס דה פוררה שכבר אמור להיות קליבר רציני.


  9. אין לי גישה ליינות ספרדיים. איטלקיים זולים אני קונה לעצמי, צרפתים טובים אני שותה במסעדה.
    ספרדיים? אין לי ממש איפה.

    אם כבר ריוחה, המכירות בארה"ב קפצו בכמה מאוד אחוזים בעשר שנים האחרונות. האיזור פורח כאן.

  10. kinks Says:

    אוף טופיק קטן, שאומנם אוף טופיק אך איכשהו קשור לניו-יורק. מסרתי ד"ש ממך לניר גלדסטון בחינוואי והוא לטענתו אמר: "שניו יורק מתאימה לך ותמיד הוא ידע שתחזור שלם".


  11. בחור זהב הניר הזה. שכחתי למסור לו גם מזל טוב לחתונה.

    לו רק הייתה לי האופציה להישאר פה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: