Whisky Live 2007

04/05/07

באמת שאין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל. נכחתי בכמה אירועים נוצצים בחיי, אבל בכזה עוד לא הייתי.
נתחיל מההתחלה. לפני שבוע עולה מולי חבר מהארץ במסנג'ר ושולח לי לינק לאתר של תערוכת הויסקי של ניו יורק (תודה צביקה!). כמובן שמיד התלהבתי, אבל המחיר, 80 דולר לכרטיס הכי בסיסי, קצת הפריע לי. ביום שני אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני נמצא בניו יורק בזמן התערוכה ולא הולך. אז שלפתי כרטיס אשראי ונרשמתי. 88 דולר כולל מס, דמי הרשמה ושלוש פתקיות טעימה. הגיע היום (אתמול) וכולי מתרגש כמו ילד קטן. מתלבש אלגנטי כיאה לאירוע מכובד בניו יורק, אפילו מדדתי עניבה אבל החלטתי שזה יותר מדי.
האירוע התקיים ב-Chelsea Piers. מה שהיו פעם רציפי אוניות נוסעים והיום אחד ממתקני הספורט ואתלטיקה הגדולים במנהטן. לא בדיוק מקום אידאלי לערוך בו תערוכת ויסקי, אבל אולם הכנסים לא איכזב. אפילו מזג האויר התאים את עצמו לאוירה עם שמיים אפורים, רוחות חזקות, גשם קל ומי ההאדסון מתדפקים על חלונות הזכוכית שצופים לכיון ניו ג'רזי.
כבר בכניסה ידעתי שהגעתי למקום שכולו טוב. באויר עמד ריח ויסקי שרק ממנו אפשר להשתכר. הרשמה זריזה ויעילה בכניסה, קבלת כוס טעימה מקצועית ותלושי טעימה. כבר מרגע זה שיחק לי המזל, קיבלתי 5 במקום 3 (בשווי של 2 דולר לתלוש, זה די הרבה). את פני קיבלו מלצרים בטוקסידו ועניבות פרפר שחילקו בתאבנים ומים והפנו אותי למלא קצת את הבטן באוכל טעים וגבינות משובחות. רעיון לא רע בהתחשב בכמות האלכוהול אותה אנשים עומדים לצרוך.

לפני התערוכה הבטחתי לעצמי שאני שותה רק מאלטים, רק דברים מיוחדים ולא אשתה ויסקי יותר צעיר ממני. הבטחה אותה שברתי בערך רבע שעה מתחילת התערוכה. מה לעשות, אני סקרן ולא כל יום נותנים לך לשתות ויסקי כמעט כיד המלך.

Bunnahbhain
 הראשון שתפס את עיני (וכבדי) היה הבונהאוון, סינגלט מאלט מאיילה אבל לא ממש עם אופי של איילה וגרסת ה-12 המעולה שלו מיובאת לארץ כבר יותר מחצי שנה אז עליה ויתרתי מראש.
נאמן להבטחתי דילגתי מעל ה-18 ישר ל-25. במילה אחת: מדהים. אני יכול לספר לכם על ריח הקרמל והאיזון המושלם בטעמים, אבל הכל מתגמד מול הרכות הקטיפתית-שמנונית שלו. כל הפה פשוט נעטף במעין שכבה עדינה שגורמת ללשון להגיד תודה. ככה אני רוצה שהפה שלי ירגיש כל הזמן! אולי הויסקי הטוב ביותר שטעמתי בתערוכה ולא רק בגלל שטעמתי אותו ראשון. הויסקי זכה בתואר SUPERB מה- Wine Enthusiast Magazine.
כמובן שהייתי צריך להפרד משלושה תלושים עבור התענוג, אבל האדון בדוכן החזיר לי אותם. לא מובן אבל לא אומרים לא. הוא התעקש שאני אטעם את ה-18 מכיוון שהוא זה שזכה במדליות בתערוכות שונות, לא יודע מה אתכם אבל אני לא אומר לא לויסקי גם אם זה אומר להפר הבטחות. ה-18 הוא כבר סיפור אחר. יותר ניחוחות אגוז, יותר מלחיות עם סיום שמסגיר שהויסקי סיים את חייב בחביות שרי. ויסקי מעולה אבל אני עדיין הייתי שבוי ברכות של ה-25.

Highland Park
משם עברתי לויסקי שלאחרונה אני שומע עליו יותר ויותר ביקורות אוהדות ומעולם לא טעמתי, גם לא את הגרסה הבסיסית ביותר. Highland Park. לאחר התלבטות קצרה עם Gerry Tosh, שגריר HP העולמי, החלטתי להתחיל עם ה-30. הויסקי יצא לשוק בשנת 2005 וכבר קנה לעצמו שם דבר ואף זכה בארה"ב בתואר "הויסקי המיובא הטוב ביותר".
ל-30 צבע מדהים, מעין נחושת אדמדמה. באף מרגישים תיבול עז, בעיקר הזכיר לי אגוז מוסקט עם עשן. לויסקי טעמים של טופי, שוקולד מריר-תפוז וסיום ארוך בו מרגישים ביתר בירור את העשן והכבול.
לאחר מכן עברתי ל-25 שתואר ע"י אחד מהאורחים כמאלט בעל לב רחב. הויסקי מוגדר כעשיר בכל תחום, ללא ניחוחות עשן וכבול אלא יותר לכיוון מתקתק עם טעמים וניחוחות של פאדג', דבש וטופי. הסיום מפתיע באריכותו, מאוד מתוק ומאוד לטעמי.

Bowmore
מכל מזקקות איילה, בווומור היא הפחות אהובה עלי. הויסקי שלה פשוט לא מדבר אלי, לא יודע למה ולא יודע איך להגדיר את זה. על כן החלטתי לוותר על ה-18 המוערך ולטעום רק את הגרסה המיוחדת, Bowmore 16 1990.
גרסת סינגל ווינטאג', שרי פיניש, חוזק חבית, 53% אלכוהול. ויסקי מאוד נעים, לא אופייני לבוומור שאני מכיר, ניחוחות העשן והכבול לא מסתירים את שאר הטעמים והניחוחות שהבולט מכולם הוא השוקולד המריר.
בהחלט הפתעה לבלוטות הטעם שלי מצד בוומור.

The Balvenie
אין עוררים על כך שגרסת ה-12 של בלוויני היא אחת הקניות המשתלמות בעולם הויסקי מאלט. פשוט ויסקי מעולה.
על ה-10 אין מה לדבר והסכים איתי איאן, שגריר המותג בארה"ב, שדרך אגב מאוד הופתע ממחירי הויסקי בארץ ומתפלא איך בכלל ישראלים מוכנים לשלם מחיר כזה, טוב המוצר ככל שיהיה.
את ה-15 אני יכול לטעום בחינם במסעדה, אז ישר טעמתי את ה-21 פורט פיניש. איאן הסכים ללוות אותי בטעימה והסביר לי בפרטי פרטים מה מקור הטעמים ב-21, מי מהחבית ומי מהזיקוק עצמו. ה-21 ויסקי מעולה, מאוד מאוזן ופירותי מאוד, תפוז ולימון. סיום שמשאיר טעמי אגוזים ושקדים שמקורם בחבית הפורט. לצערי ה-30 לא היה נוכח.

Ardbeg
ארדבג השיקו לאחרונה את ה- Airigh Nam Beist 1990. "מקלטו של החיה". הויסקי המעושן ביותר שיצא לי לטעום. אחריו הייתי צריך כמה כוסות מים והפסקת אוכל כדי להחזיר את הפה שלי למצב שאפשר להמשיך ולטעום. ואני לא מדבר על התערוכה, אני מדבר בכלליות להמשך החיים. הויסקי הזה כל כך מעושן שהוא אמור להבריח את החיה למקרה שאתם מטיילים באיילה ופוגשים בה. יותר מדי טעמים וניחוחות אין, פשוט עשן! הוכחה ניצחת לזה שמעושן יותר זה לא בהכרח טוב יותר. על ה-Uigedail, מאלט שהוא ערבוב של חביות ברבן עם חביות שרי ויתרתי.

Berchin
ברהין היא מזקקה מהיילנדנ בבעלות דיאג'ו שנסגרה לפני כ-10 שנים. שנה שעברה גרסת ה-28 שנים חוזק חבית זכתה במדליית כסף של ה- Wine and Spirit International Competition.  הויסקי עשיר, הרגשתי שהוא מתפוצץ לי בפה, מעט כבולי עם טעמי אברש חזקים,השם העברי של Heather, תודו שלא ידעתם את זה.

Aberlur
גרסת סינגל באטש, באטש מספר 16 ליתר דיוק. מסתבר שיש גם גרסאות של באטש 14 ו-15, אבל הגרסה זוכת הפרסים היא ה-16. 59.6% אלכוהול, לא מצוין מספר שנות יישון.  הויסקי מרגיש תעשייתי, ריח שמזכיר אצטון ועדיין יש איזכורים לתפוח, ורדים, ואפילו בננה. הויסקי מאוד שורף בגרון אך משאיר סיום דבשי.

Talisker
גרסת ה-10 אהובה עלי ועל חובבי ויסקי רבים ואין טעם להרחיב עליה.
אני החלטתי ללכת על הטליסקר 175. בטליסקר היו דיילות\דוגמניות בתשלום שלא הבינו דבר בויסקי וחוץ מלהגיד לי שהויסקי הוא גרסה מיוחדת לכבוד 175 לייסוד טליסקר לא ידעה דבר ולמען האמת גם לא מצאתי שום מידע עליו באינטרנט, לדוגמה כמה שנים הוא מיושן. כל זאת לא ממש הפריע למאלט להיות מעולה ומורכב ביותר. מתחיל מתקתק ולאט לאט מתגברים טעמי עשן ועץ שרוף. סיום מעושן, קצת מחוספס לטובה וארוך במידה. אחד המאלטים המרשימים שיצא לי לטעום בערב זה.

Gordon & MacPahil
גורדון ומקפייל הם שני מומחי ויסקי המבקבקים ומשווקים בעצמם מאלטים ייחודיים וגרסאות נדירות. מאוד רציתי לטעום את ה-Benromach 21 אך הוא אזל. נאלצתי "להסתפק" ב- Caol Ila 15, Claret Finish.
ויסקי מעושן למדי הטומן בחובו מעט ניחוחות פרחוניים ומנטול.  מתקתק למדי בפה וסיום מעושן. ויסקי לא מעניין למדי.

Bushmils
הייתי חייב לטעום גם אירי אחד, לא? מה יותר מתאים מבושמילס מאלט 16. ניחוחות וטעמי דבש, וניל, מזכיר למדי יין פורט. מאוד נקי וחלק בגרון. אם הסקוטים הם מאלטים בשביל לשבת ולשתות כוסית שתיים (בעיני לפחות) הבושמילס הוא מאלט בשביל לפרק בקבוק.

Four Roses
אם כבר אז כבר, נטעם גם ברבן אחד ומה יותר טוב מלשתות ברבן עם האדם שמייצר אותו, המסטר דיסטילר שם פור רוזס, ג'ים רוטלדג'. שווה לציין שבעמדה של פור רוזס שטפו לי את הכוס, לא עם מים, אלא עם הפור רוזס הבסיסי על מנת למחוק ,לדבריהם, כל זכר לטעמי סקוטש מאלט.
הסינגל בארל של פור רוזס פשוט מעולה. פירותי, מתובל, פרחוני, טעמי מייפל חלק מאוד ועם סיום עדין וארוך.
ה-Small Batch מרגיש יותר קרמי, מאוזן יותר ופחות "בועט" בפה. גם אחוז אלכוהול נמוך יותר תורם לכך (45% במקום 50%). יש גם יותר ביטוי לעץ עד לסיום רך ומתקתק.

Yamazaki
גם סינגל מאלט יפני טעמתי בתערוכה, לראשונה בחיי. לימזאקי שתי גרסאות, 12 ו-18. שתי הגרסאות זכו בשלל מדליות זהב וזהב כפול לאורך השנים. את הכבול, דרך אגב, הם מיבאים מסקוטלנד. כל השאר הם חומרי גלם מקומיים.
ל-12 צבע זהב, באף מרגישים פירות יבשים והרבה עץ (ימזאקי משתמשים ב-3 סוגי חביות שונים. אלון אמריקאי, אלון ספרדי ושרי). הויסקי מרגיש מאוד חמאתי ויבש בפה עם סיום חמים ויבש.
ל-18 צבע זהב-נחושת, מרגישים הרבה תות באף ומתחת דבש וטופי. גם הוא חמאתי אך עם טעמי דבש ומרמלדה ולא יבש כמו אחיו הצעיר. ה-18 מבלה יותר זמן בחביות שרי באופן יחסי ל-12.

זה כל מה שטעמתי, לא פחות חושבים הם הדברים שדילגתי עליהם כמו גלנפידיך, גלנליווט, גלנמורנג'י (למרות שציפיתי לטעום את ה-18 שלא היה נוכח), מקאלן, כל משפחת ג'וני ווקר ושאר בלנדים, בלנדים איריים וברבנים.
בלטו בהעדרם: תצוגת כח של דיאג'ו, מקאלן ליקר ושאר ליקרים מבוססי ויסקי, גריין ויסקי.
עוד נקודה שרציתי להעלות היא תחושת האנטי בלו לייבל שהייתה בתערוכה. כאילו שכל מי שטעם בלו לייבל לא נהנה בהשוואה לשאר המאלטים ארוע. כבעלים של בקבוק בלו אני חייב להסכים. עיקר הבקבוק הוא להראות יפה על המדף. הויסקי עצמו נהדר, אך יש יותר טובים ממנו, גם בקטגורית המאלט וגם מבית (הגולד והגרין המצויינים).

אם יוצא לכם להיות בחודשים ספטמבר-דצמבר בחו"ל, כנסו לאתר http://www.whiskylive.com ובידקו אולי יש תערוכה בזמן שהותכם. התערוכה נודדת בכל העולם כמעט כל השנה.
סה"כ יצאתי בנזק של 100 דולר לכיס, ממש לא נורא בהתחשב בתמורה האדירה ובכיף שהיה לי.
עד לתערוכת הברים של ניו יורק בקיץ אני אשאר עם זכרונות נעמים מהתערוכה הזו ועם הרבה תמונות גרועות אותן אעלה בהמשך. 

עדכון תמונות: אני פשוט לא מצליח. אני משאיר פה לינק לפליקר שלי, העלתי לשם את כל התמונות שיצאו נורמלי (אלכוהול+מצלמה=תמונות גרועות) http://www.flickr.com/photos/orreches/
בכלליות יש שם תמונות יפות שצילמתי במהלך השנה האחרונה, לחובבי הצילום שבניכם.
תהנו.

מודעות פרסומת

12 תגובות to “Whisky Live 2007”

  1. tzvikachu Says:

    מה היית עושה בלעדי הא?
    אמרתי לך..לך על הסדנא של גוניור מורנו בMoma..שווה כל סנט

  2. אור רכס Says:

    ניתן לארנק קצת לנוח מהמכה הנוכחית, השבוע גם תערוכת הרכב של ניו יורק (האהבה השניה שלי) אותה אני פוקד כבר שנה שלישית ברציפות.
    אבל אני בהחלט אלך לבדוק על מה מדובר

  3. אור רכס Says:

    צירפתי בתחתית הפוסט קישור לתמונות.
    לא מצליח להעלות. הכל יוצא X אדום:(

  4. drinking Says:

    וואו, נראה כמו תערוכה מדהימה, ששווה כל דולר. יש לך אחלה טעם, ואני אוהב לקרוא את התיאורים שלך.

    פשוט לקרוא לקנא 🙂


  5. תודה!
    תמיד טוב לקבל פידבק חיובי

  6. Islay Says:

    יופי של tasting notes, אתה ממש טוב בזה. אין כמעט בכלל Tasting notes של וויסקי בעברית, יהיה נחמד אם תכתוב כאלה מפעם לפעם.

    אף פעם לא הייתי ב-Whisky Live אבל אני מקבלת את הפרסומות שלהם כל הזמן. תמיד חשבתי שזה קצת מסחרי מדי, ואני שמחה לשמוע שזה מהנה בכל זאת (וכל כך הרבה טעימות מיוחדות זה תמיד שווה).

    איזה רושם עשה עליך ג'רי טוש? אני קצת הסתייגתי מתרגיל המהדורה המחולקת שלהם (ביוזמתו) של Highland Park 38 משנת 1967 שניסו למכור בארץ במכירה פומבית, וגם עלבתי בו קלות בפוסט (http://israblog.nana.co.il/tblogread.asp?blog=10595&blogcode=5461717). התרשמת שיש בו משהו מעבר לאיש שיווק? הבנה ייחודית בוויסקי? משהו?


  7. האירוע לא כזה ממוסחר, עדות לכך היא שלא היה כמעט פרסום, אפילו לא בגליון TIME OUT המקומי שהיה מוקדש לבירה ויין וגם במיקום הלא ממש יוקרתי.
    קצת הפריע למציגים שהאירוע היה בזמן הפסח, כמעט כולם התרעמו על כך שהלקוחות היהודים שלהם לא יכלו להגיע וכידוע, רוב העשירים בניו יורק הם יהודים.

    מה שהיילנד פארק עשו עם הויסקי שלהם פשוט בא להוסיף עניין ולנסות לחקות את עולם היין (בעולם היין חלק מהיקבים פשוט משאירים את היין עוד כמה חודשים בחבית וקוראים לזה ריזרב או משהו), רק שהם בניגוד ליין מכריזים על כך בפומבי.
    לדעתי דוקא זה רעיון טוב ומסקרן.
    ג'רי טוש הוא איש שיווק נטו. מפציץ אותך במידע שימושי יותר ופחות ומהלל את הויסקי שלו בלי לדבר במישרין על המתחרים. ג'רי גם נתן הרצאה על היילנד פארק באותו הערב, אבל לא רציתי להוציא על כך עוד 20 דולר. עוד אקט שיווקי היה שהוא כל הזמן הזכיר שהוא הביא את הויסקי הזקן ביותר בתערוכה (30).
    הבנה ייחודית בויסקי? לא יותר מכל איש שיווק אחר בתערוכה. מה שנקרא "מומחה משוחד".

  8. kinks Says:

    טוב, התמכרתי לבלוג.


  9. […] טעימה על ויסקי. דבר שמבקשים ממני די הרבה מאז הפוסט על תערוכת הויסקי. אז הנה הסנונית הראשונה בתקווה שיהיו עוד הרבה. Posted by […]

  10. Adi Kahan Says:

    מקריאת הפוסט שלך לא הצלחתי להבין את סדר הטעימות.
    הסדר מאד חשוב, לטעמי.
    במקרים של בקבוקים אורגינליים) שבוקבקו על ידי המזקקות, אני הולך לפי שנות היישון של הויסקי, מהצעיר למבוגר.
    כמובן שביקבוקים פרטיים מכניסים לי המון "בלגנים" לשיטה ה"מסודרת".
    (אני מעדיף בלגנים).


  11. אין סדר. לא יעזור כלום.
    גם בטעימות יין, עוברים יקב יקב ומתחילים מהלבנים אבל זה אחרי שטעמת את האדום הכבד של היקב הקודם.
    חוץ מזה מה זה משנה בויסקי?


  12. […] נהניתי. מי שקרא את הפוסט על התערוכה הקודמת בה הייתי,  Whisky Live,  בטח יודע שהייתה תערוכה  עשירה, מעניינת,  חינוכית  […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: