גם המבין הכי גדול ביין פעם לא הבין כלום, אבל צריך להתחיל מאיפשהו.
רובנו עמדנו מול מדפים עמוסי יין מתלבטים אם לקחת קברנה סובניון של יצרן מוכר תוך ידיעה מה יש בתוך הבקבוק אך בלי שום הרפתקנות או שפשוט הימרנו על יקב קטן שמייצר יין מיוחד ונפלנו, נפלנו יותר מדי פעמים.
לא כולם קוראים ביקורות יין, לא כולם טועמים ויודעים מה ולמה ליין יש טעם שכזה. מה מעטים הם הלקוחות שיכולים לתאר ללקוח בדיוק מה הם אוהבים ביין ומה מעטים הם הלקוחות שיכולים להגיד למוכר שהם לא אהבו את היין בגלל טעמי החבית, בגלל הטנינים המוצקים או שהיין פרחוני בעוד הם מעדיפים עשבי.

בדיוק בשל הסיבות האלו נפתחה לפני כ-10 שנים חנות במנהטן בשם Best Cellars ששמה לעצמה מטרה להפוך את חווית הקניה לפשוטה, כיפית, מעניינת, והכי חשוב למדויקת וכל זאת במחירים שווים לכל נפש.
במקום להציג את היינות לפי סוג ענב, מדינה או יצרן היינות מסודרים לפי טעמים. כמה פשוט ככה גאוני.
כל היינות בחנות, שמחזיקה 100-150 יינות בתצוגה, מקוטלגים לפי 8 קטגוריות טעמים: fizzy, fresh, soft, luscious, juicy, smooth, big and sweet. כמו כן מצוין ליד כל יין לאילו מאכלים הוא מתאים וכמובן טמפרטורת הגשה אידאלית.

החנות לא מחזיקה יינות מבורדו, בורגונדי או טוסקנה. גם לא יינות של שמות גדולים כמו רוברט מונדבי או של יקבים ממוסחרים כמו Yellow Tail או Beringer. יינות כאלה אפשר למצוא בכל מקום. גם לא תמצאו שם יינות שנועדו ליישון רב שנים, גם בגלל שהדבר פוגם ברעיון הפשטות שמאחורי החנות וגם בגלל שרוב היינות נמצאים בתחום של 15דולר ומטה. מנהלי החנות משתדלים לבחור יינות מקוריים, מאוזנים, מוכנים לשתייה וכמובן יינות שנותנים תמורה מצוינת לכסף. על כמה מהיינות יש לרשת בלעדיות בארה"ב.
בחנות מאמינים שבחירת יין צריכה להיות כמו מבחן אמריקאי ולא כמו שאלון פתוח, כי כל אדם יודע מה הוא אוהב.
אני מאוד ממליץ להכנס לאתר של הרשת ולמלא את השאלון האמריקאי לגבי טעמכם האישי ביין. עוד תופתעו.

עכשיו, מי מרים את הכפפה ופותח חנות כזו בארץ הקודש?

http://www.bestcellars.com

מודעות פרסומת

רקוויאם

03/31/07

הוא הלך. נעלם כאילו בלעה אותו האדמה ואין לי מושג איפה לחפש אותו.
שניה הוא היה, הסתובבתי, והוא נעלם. חיפשתי בכל מקום, הפכתי כל דבר שאפשר להפוך, רוקנתי כל דבר שאפשר לרוקן ופתחתי כל דבר שאפשר לפתוח. אין זכר.
עברנו הרבה ביחד מאז קיבלתי אותו לפני כמעט שנתיים. ארוחות, מסיבות, דייטים, חגים ומה לא.
הוא תמיד היה איתי, שימש להרבה יותר מהתפקיד לו יועד כשיצא מהמפעל. הוא פתח קופסאות, חיזק ברגים, פוצץ בלונים, חתך חוטים ולפעמים סתם שימש להפגת שיעמום.
עוד לא התגברתי על אובדן המגבת ברים האהובה עלי לפני שבוע (וגילוי מאוחר על כך שמישהו השתמש בה עם אקונומיקה, נהייתה לבנה המסכנה), ונוחתת עלי המכה הזו.
הפותחן יין שלי הלך לאיבוד.
יהי זכרו ברוך.

אני מודה, נפלתי עמוק לתוך תרבות הבריאות האמריקאית. אתמול הייתי בשיעור יוגה ראשון בחיי.
למדתי להקשיב לעצמי, לאזן צ'קרות ולהסתכל על העולם דרך העין השלישית שלי. שיהיה. מזל שיש ניו יורקריים עצבניים בחוץ שיזכירו לך איפה אתה חי באמת ועבודה קשה אך מתגמלת בדברים הנכונים.
במשמרת בוקר במסעדה קיבלנו משלוח אלכוהול ואיתו בקבוק חדש.
אני לרוב סולד מבקבוקי ירוקים, הם תמיד מכילים ליקר מנטה, מידורי או, רחמנא ליצלן, ג'יימסון.
אחרי קריאה זריזה של הבקבוק מסתבר שזה ליקר תה ירוק שמשתלב יופי עם השיגעון הבריאותי החדש של האמריקאים, תה, מאטה ומשקאות עשבים בכלליות. התה הירוק ידוע בתכונות הרפואיות שלו וה-ZEN בא לספק מעט מההרגשה הבריאה גם ליושבי הבר.
הליקר הוא מבית Suntory היפנית שהביאה לנו את המידורי, אסאי וכמה מאלטים לא רעים בכלל.
לליקר טעם של תה ירוק (מן הסתם) אבל טעים יותר. קצת עשבי, די מתוק ומאוד מאוד מיוחד ושונה. קצת מזכיר את המידורי אבל פחות מתקתק ופירותי.
לאלכוהוליסטים הכבדים המשקה בהחלט יכול להיות משקה של בוקר. אחלה תוספת לתה חם או קר ואפילו לשתייה לבדו או עם קצת קרח.

מכיוון שהמוצר מיועד בעיקר לשוק האמריקאי, מן הסתם על הבקבוק מופיע מתכון למרטיני:
Zentini:
2 מנות וודקה
מנה ליקר ZEN
ספלאש מיץ ליים                                                              
לנער בשייקר ולהגיש בכוס מרטיני מקוררת.

בקרוב על הבר השכונתי בתל אביב? אני בספק.
לבריאות!          

ZEN

        

                                                                            

ישנם שמות בעולם שאנו לוקחים כמובן מאליו משום שהם תמיד היו שם, אבל אם תעצרו שניה ותתרגמו אותם לעברית תגיעו למסקנות משעשעות למדי. הרי כולנו מכירים את מיכאל ירדן, שחקן הכדורסל המפורסם. גם את מיכאל בן יעקב, הזמר השערורייתי שמטריד מינית ילדים וכוכב המערבונים קלינט יער-מזרחי.
עולם היין מתחלק בכלליות לעולם ישן, עם כל השמות שוברי השיניים, בעיקר בצרפתית, ולעולם החדש, שבו לרוב היינות הקליפורניים יש שמות משעשעים, על גבול המוזרים. לדוגמא יקב Leaping Frog, Rocking Horse והיקב שלשמו התכנסנו כאן, Cakebread.

בשנת 1973 ג'ק קייקברד (Cakebread) הקים בעמק נאפה שבקליפורניה את היקב שנקרא על שמו. היקב, שנשאר משפחתי עד היום, התחיל עם 157 ארגזים של שרדונה, מייצר כיום סובניון בלאן (טעימה בהמשך), שרדונה, קברנה סוביניון(טעימה בהמשך) בשלוש סדרות, פינו נואר, מרלו, שיראז, זינפנדל ובלנד שמורכב בעיקר מפינו נואר עם מעט זינפנדל ושיראז.

סוביניון בלאן, 2005.
היין מורכב מ-90% סובניון בלאן, 5% סמיון ו-5% סובניון מוסקו. יש ויכוח מתמשך האם המוסקו הוא קלון של הסובניון בלאן או שהוא ענב בפני עצמו, הכל אופן הוא ענב ארומתי יותר, על הצד הפרחוני/מתקתק (תודה לשגיא קופר מפורום אלכוהול של YNET על המידע).
87% מהתירוש תסס במיכלי נירוסטה בעוד השאר בחביות עץ אלון צרפתי משומשות. לאחר התסיסה 75% מהיין התישן לתקופה ממוצעת של ארבעה חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנות שנתיים והשאר הושאר במיכלי תסיסה.
ליין צבע זהוב קש וגוף בינוני.
ליין ניחוחות חזקים של לימון למון גראס, כאמור החומצויות היא השולטת. מבעד לחומציות אפשר למצוא אשכולית ואפילו, לדברי אתר היקב, ארומות קיווי. יין נמרץ ומלא חיים, אבל, איך לאמר, לא בדיוק כוס הסובניון בלאן שלי.
21 דולר במנהטן.

קברנה סובניון, 2004
בציר 2004 בעמק נאפה מאופיין ביינות מאוד מרוכזים ועשירים טעמים עקב החורף המאוחר והאביב חם מהרגיל ולילות הקיץ החמים שהובילו לבציר הקברנה המוקדם ביותר מאז 1981.
התוצר הסופי מורכב מ-83% קברנה סובניון, 12% מרלו לעידון ו-1% קברנה פרנק.
הענבים מגיעים בעיקר ממחוז קליסטוגה (90% ליתר דיוק) בצפון העמק המאופין במזג אויר חמים יחסית והשאר ממחוז קרנרוס בדרום העמק המאופין במזג אויר קריר יחסית.
התירוש מכל אזור תסס בנפרד, נח על הקליפות בנפרד ויושן 6 חודשים בחביות עץ צרפתי (57% חדשות) בנפרד.
לאחר מכן נבחרו נבחרו החביות ליצירת היין הספציפי הזה ויושנו לתקופה נוספת של 14 חודשים.
יש לציין שליקב יש עוד 2 יינות קברנה, ה-Benchland Select וה-Vine Hill Ranch שנחשבים לאיכותיים יותר.
ליין ארומות של פרי שחור בשל, עור וניתן גם להרגיש בארומות שוקולד ומוקה.
בפה מורגשים מיד הטנינים המוצקים (אני יכול לשמוע את החברים שלי צוחקים עלי על המשפט הזה) וטעמי הפירות יער עם סיומת של עדינה וארוכה של עץ קלוי וקפה.
בכלליות קברנה מאוד איכותי אך מאוד מאוד יקר, מייצג את הסגנון הקליפורני בכבוד ולפי דברי היינן מסוגל להתישן לתקופה של עד 5-7 שנים נוספות. 60 (!) דולר (להזכירכם, זו הסדרה הבסיסית)

דברים רבים קרו ועוד יקרו בעולם הוודקה. הרבה קרה מאז אבסולוט החליטו להוסיף ניחוחות לימון לוודקה שלהם.
נוספו טעמים, ניחוחות, צבעים, מותגי פרימיום וסופר פרימיום במחירים של ויסקי סינגל מאלט, סמירנוף החליפה את בקרדי כמותג האלכוהול הנמכר ביותר ומי יודע מה יקרה עכשיו כשממשלת שוודיה החליטה למכור את אבסולוט.
כתוצאה משינויים אלו גם שאר יצרני התזקיקים בעולם החלו לסטות מהדרך השמרנית וממסורות עתיקות.
ישנם קוניאקים בתיבולים שונים (דבש, אוכמניות, וניל ואפילו יסמין), ליקרי ויסקי (ליקר גלנפידיך ולאחרונה גם ליקר מקאלן) ליקרי שמנת על בסיס טקילה ומה לא.

התזקיק היחיד שנשאר מאחור הוא הג'ין. נכון שהגיעו מוצרים חדשניים ואיכותיים כמו טנקרי 10 וביפאיטר WET אבל הם לא באמת מאיימים על שלטון הוודקה בבר, או יותר חשוב, בקוקטליי המרטיני.
לכו לכל בר אמריקאי נובו-רישי ותראו מדפים עמוסים בוודקות מכל העולם ולקוחות שותים מרטיני. מנוער או לא, מלוכלך או לא, עם קרח או בלי, אבל תמיד עם וודקה. מי שלא שותה את הוודקה שלו במרטיני (בכל זאת, שתי מנות של וודקה מנוערות בלי כמעט תוספות זה קצת "קשה" לרוב האנשים) ישתה אותה עם טוניק, סודה, מיץ חמוציות ואפילו עם דיאט קולה. שילוב שלא מזמן היה בלעדי לרום.

אמנם לקח ליצרניות הג'ין קצת זמן להגיב, אבל התגובה הגיעה בדמות טנקרי רנגפור (Rangpur).
הרנגפור הוא ליים אקזוטי שמקורו בהודו וכיום גדל בכל העולם והוא התוסף החדש בתהליך הזיקוק של הטנקרי החדש. התוצאה היא ג'ין רענן יותר, שמרגיש צעיר ועוקצני יותר משותפו למדף, הטנקרי הקלאסי.
הג'ין לא ממש מתאים לטעמי למרטיני קלאסי, למרות שהליים לא מכסה את טעמו של הערער, מרכיבו העיקרי של הג'ין, הוא מתאים יותר לערבוב עם מיץ חמוציות או ג'ינג'ר אייל.
ג'ין שבו כבר לא ממש מרגישים את טעם הערער הוא הבולדוג ג'ין. בבולדוג יש תוספות של עשבים ופרחים שעולים בכמות אפילו על הבומבי ספייר (Saphire). כאן כבר עולה השאלה: איפה ניצב הגבול?
תשובה לי אין, אבל אני אצרף מתכון לפונץ' על בסיס הרנגפור ליים:
2 כוסות סוכר
2 כוסות מים רותחים
כוס מיץ אננס
1.5 כוסות של מיץ ליים סחוט
6 כוסות של מים+קרח
ליטר ספרייט
מתבקש להוסיף לפונץ' את הטנקרי רנגפור, אבל אני אשאר עם הוודקה שלי ואוסיף פינלנדיה ליים או סמירנוף ליים.

פוסט ראשון בבלוג חדש
אז דבר ראשון ברוכים הבאים לבלוג שלי.
אני אור, כרגע בן 23 ואני גר במנהטן, ניו יורק
אלכוהול תופס חלק מאוד גדול מהחיים שלי, מעגל קסמים של תחביב שהפך לעבודה זמנית שהפכה למקצוע של ממש.
למחייתי אני עובד כברמן ועוזר סומלייה (מלצר יין) במסעדה גדולה בטיימס סקוור.
בכלליות אני שותה יין בערך מאז שאני זוכר את עצמי ומתעסק בתחום כבר קרוב לשנתיים נכון לכתיבת שורות אלו ואני לא מתכנן לעצור פה.
קצת קורות חיים:
גיל 3: בירה ראשונה
גיל 6: ויסקי ראשון (שיבאס, לא נוגע מאז)
גיל 8: קוניאק ראשון (רמי מרטן VSOP, אין כמו אהבה ראשונה)
גיל 12: השתכרות ראשונה (ליל הסדר, קברנה סובניון של כרמל מזרחי)
גיל 15: גילוי ה"טקילות" הישראליות ובירות.
גיל 21: קורס ברמנים

לאחר הקורס הבנתי שבארץ אין ממש מה לעשות, עברתי לגור במנהטן וכמו שאומרים, השאר הסטוריה.
בניו יורק למדתי המון וגיליתי בעצם את הדבר הכי אמיתי בעולם האלכוהול, יין.
על חוויותי בתור ברמן, ביקורת על יינות שלא ממש תמצאו בארץ, משקאות מוזרים, קוקטיילים מעניינים ותובנות אלכוהוליות בכלליות תוכלו לקרוא בבלוג זה במשך.
אז שיהיה לנו בכיף אני אומר