וידויים של מח מסובב

“עבודה יפה”.

זה כל מה ששמעתי במשך שש שעות של לחץ מאחורי הבר. מדפסת שלא מפסיקה להדפיס, לקוחות על הבר, מלצרים ממהרים ואלכוהול שנמזג כמו מים – וכל מה שאני שומע זה “עבודה יפה אור”.

זה הרגע שהבנתי שאני בעבודה הנכונה. אחרי כמה כישלונות בארץ שלא ממש הבינה אותי, הנה אני עומד בכבוד בלחץ של בר בניו יורק. לפני שישה חודשים עוד לבשתי מדים, ועכשיו אני משקשק משקאות לאנשים שאני לא מכיר, שמדברים בשפה שהיא לא השפה שלי ומשלמים לי במטבע שהוא לא המטבע שלי. ניו יורק.

כשהשתחררתי מצה”ל רציתי, די כמו כולם, לעשות כמה שיותר כסף כמה שיותר מהר ולצאת לראות עולם. אחרי התלבטות קצרה מאוד ושיקולי עלות/תועלת החלטתי להירשם לקורס ברמנים. חודשיים אחרי שהקורס נגמר הבנתי שמכיוון שאין לי מספיק ניסיון או קשרים בשביל להשתלב באחד הברים המובילים, אין לי הרבה מה לחפש בסצנת האלכוהול בישראל.
אל תטעו בלהבין אותי. אני ישראלי ותמיד אשאר ישראלי. אין לי תוכניות לרדת מהארץ ולראייה חזרתי לארץ בזמן מלחמת לבנון והתגייסתי לשירות מילואים פעיל.
אבל, וזה אבל מאוד גדול, בתחום האלכוהול הארץ הנפלאה שלנו נמצאת מאחור למרות ההתקדמות האדירה של היין ובעקבותיו גם הבירה.
המטרה הסופית שלי בסוף המסע הזה היא לחזור לארץ ולהשתלב בענף בצורה שתעמייד את ישראל על המפה ועל מדף המשקאות, ולא רק באיזור המשקאות הכשרים.

בתחילת דרכי התנסיתי בתור ברמן בבית קפה (עד היום יש לי טראומות מלהקציף חלב), אחר כך עבדתי במסעדת שף בהרצליה פיתוח (עד היום אני לא מוכן להכין מרגריטה קפואה) – וזה בדיוק הזמן שאחותי הזמינה אותי לעבור לגור אצלה בניו יורק ולנסות את מזלי בתפוח הגדול. והרי אם לא מנסים, לא מצליחים.

עולם האלכוהול מרתק אותי. מסגנונות הוויסקי השונים של רחבי סקוטלנד, אירלנד ושאר העולם, דרך כל סוגי הבירות, הליקרים האקזוטיים ואמנות ערבוב הקוקטיילים, ועד התחום הקרוב ביותר ללבי – יין. אדום או לבן, יין יבש או יין קינוח, עולם ישן או חדש – אני פשוט אוהב יין. התחום הכי “אמיתי” של עולם האלכוהול.

יש מעט מאוד דברים שגורמים לי גאווה כמו להצליח להתאים ללקוח או לקוחה בדיוק את היין שישדרג להם את המנה, או להכין להם קוקטייל שהמצאתי הרגע במיוחד בשבילם. עושה לי טוב לקום בבוקר, להסתכל מהחלון ולראות את נהר ההאדסון וניו ג’רזי, לנסוע לעבודה ברכבת התחתית ולהרגיש את הקצב והעוצמה של העיר הזו. החיים במסלול המהיר, כמו שאוהבים לקרוא לזה כאן.

שנתיים אחרי, אני מסתכל על השבוע הראשון שלי בעבודה ומתמלא גאווה. ילד קטן מישראל, בסך הכל בן 24, בלי הרבה מושג איך החיים הביאו אותו לניו יורק או בכלל לעולם האלכוהול – עוזר לרכז את תחום האלכוהול והמשקאות של מסעדה ענקית במרכז מנהטן. רק משפט אחד עולה לי לראש כשאני חושב על זה: “עבודה יפה אור. עבודה יפה”.