אריגטו. קוניצ'ווה.

אין לי מושג מה המילים היפניות האלה אומרות. אבל יחד עם "סאקה" אלה המילים היחידות שאני יודע.
סאקה הוא עולם לא פחות קטן ומעניין מאשר ויסקי, וודקה או כל דבר אחר שהוא לא יין.
אבל עד היום, בעיקר עקב מגורים בארץ וחוסר חיבה לסושי לא ממש יצא לי לשתות סאקה. בטח שלא סאקה טוב.
אז אתמול בערב אחרי עוד סרט איכות, הפעם שחור לבן ובצרפתית בקולנוע בלינקולן סנטר הלכנו 4 אנשים לאכול סושי בסושי א גו גו הסמוך. סושייה יחסית גדולה, כתומה, לא יקרה ועם תפריט יין וסאקה מעניין ביותר ולא יקר.
אני ממש לא מבין בסושי אז אין לי מושג מה אכלתי. כל מיני שמות של מדינות וערים בארה"ב (מה קשור בוסטון וקליפורניה ליפן?) ועוד כל מיני שרצים מגולגלים באורז.
גם בסאקה אי אפשר לומר שאני מבין. כל מה שאני יודע טמון בכתבה בבקבוק על הטעימת סאקה מודרכת בלונדון שזה לא מעט אבל יש עוד הרבה ללמוד. אם אתה רוצים מידע מקצועי, תקראו את הכתבה.
בינתיים שותים.
הסאקה הנבחר להערב הוא Kizakura Nigori. ברגע שהמלצר שם את הבקבוק על השולחן שמתי לב שהסאקה נראה שונה. עד היום כל הסאקה שטעמתי או ראיתי היו שקופים. אז למה שלי לבן? 
מסתבר שהסאקה שעובר סינון גס בלבד, הוא לא מעודן והוא לא טהור. לכן בצבע הוא מזכיר יותר ערק עם מים מאשר סאקה.

נכון בסדרות טלויזיה, כל פעם שמזכירים מאכל מוזר, לדוגמה רגלי צפרדעים, אומרים שיש לזה טעם של עוף?
אז ככה זה גם עם המשקה הזה. לא שיש לו טעם של עוף חלילה. טעם של שרדונה שלא נח בחביות.
סאקה עדין. הזכיר לי אשכולית אדומה ולימונענע. אין לי עוד הרבה מה להוסיף על הסאקה חוץ מההתאמה המדהימה לסושי שהוא ליווה. הסאקה הדגיש את הטעמים של השרצים והירקות בדיוק במקומות הנכונים בפה והפך ארוחה סטנדרטית שפשוט באה להשביע לחגיגה קטנה.
9.5 אחוזי אלכוהול לא ממש יכולים לשכר אותנו, במיוחד לא בקבוק של 300 מ"ל אבל הם כן יכולים לשנות את אופי הארוחה והאוכל.
כנראה שצריך להתחיל לאכול יותר סושי במסעדות ולא טייק אווי.
סיונרה.